"אדם ששרוי עמוק בתוך הבעיה של כוהל וסמים נמצא במקום חלש, מסכן, אפשר להסתכל על זה אפילו כאל מעין מחלה, אך במקום זה המשטר בוחר להתייחס לאנשים שמשתמשים בזה כבעיתים ואשמים. ולדעתי עונשים חמורים ומאסר לא צריכים להיות כרוכים בכך. דרך ההתמודדות צריכה לבוא מתוך מקום של טיפול הבנה אמפטיה וגישה הומנית ולנסות להתמודד יחד עם הבן אדם בקשיים שלו," סבורה GALSHEER מאתרנו, ויש לה דעות מוצקות וחכמות עד מאוד לנערה בת ה-17 הזו. כדאי מאוד להכיר!
1-פרידה-עד כמה היא צורבת בלב, למה היית מדמה אותה.
פרידה. אני חושבת שגם אם זו פרידה רומנטית וגם אם לא, אין ספק שעצם היותה של פרידה זה דבר שכל פעם מחדש צורם בלב. משהו שקשה להתרגל לתחושה שלו. מהניסיונות שלי לפרידות למדתי שהדבר הקשה בעיקר היה ההתמודדות עם הפרידה ו"ההמשך הלאה" ולאו דווקא ההוויה עצמה ובזמן שהיא קורת. הרבה פעמים לוקח זמן לעקל את מה שקרה לך. להבין. כך לפחות לי קרה, שהייתי הרבה פעמים במין הלם, ורק אז לאט לאט נחתה עליי ההבנה שדברים משתנים לי.
עם זאת אני מאמינה שישנן פרידות שהן דווקא טובות לנו, ונכונות לנו, אפילו משחררות ונותנות לנו את הדחיפה להתקדם לשלב הבא בחיים ולהמשיך הלאה. ואם לומר בכנות, כמעט רוב הפרידות בסופו של דבר התגלו ככאלה. על כמה שהיה קשה. למדתי המון על עצמי כשלאט לאט התגברתי על פרידות כואבות מאנשים חשובים ויקרים. ולמדתי לא לפתח תלות, באהבה או באף אדם, וככה זה נתן לי את הכלי בכל זאת להתמודד עם פרידות.
2-ספרי לנו על עצמך, קורותיך: גיל, מקום מגורים וכדומה.
קוראים לי גל שיר. אני בת 17. כרגע גרה בנתניה ולומדת בשפיים כיתה יא בבית ספר חוף השרון. נולדתי בקנדה וכשהוריי התגרשו עליתי לארץ בגיל 3 עם אמי ושני אחיי הגדולים. אבי נשאר בקנדה. חייתי בצפון בעיר שנקראת מעלות. שם גרתי עד גיל 10, משם עברתי לכפר יונה, שנמצאת במרכז הארץ, עד גיל 12, ומשם עברתי לאיפה שאני חייה עכשיו, בנתניה. אני לומדת במגמת תיאטרון, מאוד אוהבת את התחום. זה מאוד תורם לי לכתיבה ולחשיבה. התחומים שמעניינים אותי רוב הזמן הם המוזיקה והתיאטרון, שילוב מעניין שתמיד תורם אחד לשני. אני אוהבת לשיר ומנגנת קצת על קלידים. לרוב השירים שאתם נחשפתם אליהם בעמוד שלי כתבתי גם מנגינה, אני עובדת הרבה עם חבר מאוד טוב שמנגנן על קלידים (בהרבה יותר טוב ממני), ויחד אנחנו עושים את המוזיקה שלנו. כרגע במקביל לבית ספר אני עובדת הרבה במלצרות ומנסה לחסוך כסף למען הקלטות שאני מקווה שיצאו לפועל בעתיד.
3-מה דעתך על מערכת החינוך בארץ.
אני חושבת שזו שאלה מעניינת. בתור אחת שיצא לה לעבור כבר מספר מקומות, ויצא לה ללמוד במספר בתי ספר, חוויתי על בשרי את הפערים העצומים שבין מוסדות חינוך שונים. אני חושבת שלשאלה על מערכת החינוך בארץ אין תשובה חד משמעית. בכל מקום יש תלמידים שונים, מגמות שונות, מורים שונים, מנהלים שונים, חוקים שונים, נורמות שונות, ואווירה שונה, ועוד בפער עצום!. לצערי אין ספק שאפשר להרגיש את הפערים החינוכיים במקביל לפערים הכלכליים. וזו לדעתי שורש הבעיה של הפערים – משרד החינוך שאפשר לומר, שכפוף תחת הממשלה שבחרנו, בוחר להשקיע במקומות שבו הוא ירגיש החזר הדדי. ולהזניח את המקומות שבו ההשקעה, תוציא אותו פראיר. מוזר לי שדווקא במקומות שבהם הכי צריך ודרוש פעילויות חברתיות, ודגש על חינוך וערכים, תוקעים דווקא את המורים הנוקשים, המפחידים, הממורמרים, שמה שמעניין אותם זו השיטתיות, הטכניקה, הציון וייאלה הביתה. מוזר לי שדווקא במקומות האלה, הצפיפות היא מטורפת! יש כיתות של 40 ילד ו14 כיתות בשכבה. איך יהיה כך דגש על התלמידים, על מה שיושב עליהם, ועל מה שמעניין אותם.
האמת, באופן כללי עולות לי כל מיני מחשבות ושאלות על מסגרת החינוך, על מה הציונים באמת משקפים לגביך, כ"אינטליגנט", כ"חכם", כ"מוכשר". על הצורה בה בית הספר מלמד אותך נושאים מסוימים, ואילו נושאים, על המציאות שהוא מנסה להכתיב לך... עולה בי הרבה פעמים השאלה גם למה בית הספר לא שם דגש על פיתוח השיח, והביטוי העצמי. ולא לכתוב פסקת טיעון זה לא נחשב. למה זה לא מובן מאליו שתפקיד בית הספר הוא לפתח אצל התלמיד את התכונה לערער, לשאול שאלות, להסיק מסקנות, להיות עצמאי בחשיבה, לומר את מה שהוא מאמין, לנסח את מה שהוא חושב, למצוא את ה"אמת" שלו והעקרונות שלו. ולא זה שיש שיעור חינוך שאפילו בית הספר עצמו מזלזל בו זה לא נחשב. כי את הדברים שאמרתי מקודם מפתחים על ידי לימוד נושאים מסוימים אחרים. כלומר, באותה מידה שמלמדים היסטוריה, יכולים ללמד דרך למידה משמעותית, ישיבה במעגל, שיח, פעולות. ככה התלמיד גם לומד חומר, וגם לומד לדבר ולהקשיב לאחר. בלי שבאמת נעשתה פעולה שנועדה ל"להקשיב לאחר".
בזמן האחרון אני מתחילה להגיע לתובנה שכל המסגרת הזו בעייתית, וסותרת את עצמה, מצד אחד מלמדת אותך על דמוקרטיה וערכי שוויון והדדיות, ומצד שני נוקטת בשיטה שבין אם היא הכרחית או לא היא דיקטטורית. בה התלמידים נמצאים תחת משמעת המורים, וכך נוצר מעין סדר היררכי. שנראה כמובן מאליו.
4-איך את רואה את עתידך.
בכנות. אני לא מצליחה לראות את העתיד שלי באף דרך. אני מרגישה שאין לי עוד תכניות, חלומות, או רצונות מסוימים.
5-מה איבדנו כבני אדם.
אני חושבת שאיבדנו כבני אדם את הרצון לשתף. לפעול יחד. להאמין אחד בשני. ועוד דבר שמתקשר לזה, מרגיש שאנחנו חיים בחברה שכל אחד חייב להיות צודק, והגבול שבין ללכת לפי העקרונות שלך לבין להיות אטום ולא קשוב כבר טושטש וכמעט ולא קיים. משם אני יכולה להגיד שאיבדנו את האומץ להראות חלש. כל כך הרבה אנשים עוסקים בלבנות את השכבות ואת המנגנונים האלה שרק לא יחשפו את הרגשות שלהם. ואני דווקא חושבת שזה מקום שמראה עליך כאדם חזק, שלא פוחד להראות את זה שיש לך קושי ולהיפך אתה מכיר בכך וגם לזעוק לעזרה זה בסדר.
6-מתי גילית את הכתיבה בתוכך.
בלי להתייחס לשיר טיפשי על אהבה בכיתה א', את הכתיבה המשמעותית שלי, האינטנסיבית, הכרתי בחופש הגדול שבין כיתה ט ל-י. שזה היה בעצם בקיץ 2012
7-"אימא, בעלך אילם"-הוא שיר עוצמתי ומטלטל, מה מקור ההשראה לכתיבתו.
שאלה מורכבת. אני אף פעם לא שואבת סיפורים כהשראה, אלא רק תחושות. וזה נכון לגבי כל השירים שלי. מלבד ממש כמה ספורים. על זה אני מתבססת. נומר וקרה לי משהו מסוים ואני עצבנית, אכתוב עלילה חדשה שבה התחושה היא כועסת. אך לא יהיה שום קשר למציאות.
את השיר הזה כתבתי אחרי וויכוח עם בן זוג של אימא שלי, אבל בניגוד לשיר, אני מאוד מעריכה אותו, אני ממש לא חושבת שהוא מסיט את אמי נגדי, או שהוא לא רוצה בטובתי.
8-איך מתמודדים עם טראומה בחיינו.
אני חושבת שתמיד חשוב להסיט כל אנרגיה, מחשבה, תחושה, הרגשה שלילית או קשה למקום בו אתה מרגיש את הפורקן הכי משמעותי. במקרה שלי זה שירה, כתיבה, ציור.. לשם אני מתחברת. אבל כל אחד והמקומות שבו הוא לא מפחד להפגין חולשה. זה יכול להיות בדיבור עם אדם משמעותי, לפרוק, זה יכול להיות בלשמוע מוזיקה, בללכת להופעות, בלצאת לטיולים, בלקרוא ספרים, מה שחשוב בעיני הוא פשוט לא להדחיק. להתמודד עם משהו שיושב עלייך. לא לצבור את זה בתוכך, כי בשלב מסוים זה עוד יתפוצץ, או שתוציא את זה דרך משהו שלילי. וזה גם יהיה חבל.
9-הדרך אל האושר מהי.
הדרך אל האושר. וואו. אני לא סגורה על זה שאני אפילו יודעת מה זה אושר. אני יכולה להגיד שמה שעושה אותי שמחה ומסופקת בחיים זה להרגיש שאני כל הזמן מתפתחת ושאני דבקת במטרות שלי, עצם זה שאני מציבה לעצמי כל פעם מחדש מטרות גורם לי להרגיש שאני מתקדמת, עצם זה שאני עושה דברים בכוחות עצמי, עצם זה שאני עושה דברים שמספקים אותי, כול זה נותן לך תחושה שאני מלאה מכל מה שקורה סביבי. אז אם השאלה היא מה הדרך. אני חושבת שזה משהו שהוא תמיד דינמי. מתחילים קודם כל בשאלה של מה אני רוצה מעצמי? מה אני רוצה לעשות? במה אני מאמין?, משם שואלים אז אני מה אני יכול לעשות? מה חוסם אותי? איך מתמודדים עם זה? אחרי זה זה פשוט לפתח את הכוח רצון, ההתמדה, ודבקות במטרה. קשה לי להאמין שקיים אדם שעושה את זה, ולא יוצא מסופק.
10-איך שיר נולד אצלך.
כל שיר וסיפור חייו. אם הייתי יודעת איך שיר נולד הייתי עושה את זה כל הזמן, וכל יום משחררת שיר. אין לי תשובה. לפעמים זה בא מתחושות, מרגשות שסוערים בתוכי, ומשם אני זורמת, יוצרת עלילה על מנת לבטא את הרגשות. לפעמים, קורה לי מקרה שאני מתארת אותו במדויק וזה מתגלגל לשיר, לפעמים משעמום אני ממציאה משפט רנדומלי ואיכשהו מפתחת לזה סיפור, לפעמים אני לוקחת דף ופשוט כותבת מלא מלא אסוציאציות, מעין חיבור שלם שאין לו שום משמעות ומשם מוציאה רעיונות, ולפעמים אני כותבת קודם מנגינה ועל התבנית הזו "יוצקת" מילים.
11-מה מקומו של העבר, ועד כמה הוא מנהל את חיינו לטעמך.
מה שמנהל את חיינו אלו החוויות שאספנו עם השנים בדרך, את התכונות שבנינו לעצמנו כתוצאה מכך, והדעות שגיבשנו לגבי דברים שונים, לעבר יש מקום גדול בחיינו, אבל יותר מזה, לדברים שלקחנו מאירועים משמעותיים יש מקום אפילו יותר גדול כי זה מה שמשפיע על מי שאנחנו כיום.
12-עולם ללא מלחמות, הייתכן?
הייתי רוצה לענות שכן. אבל זאת תהיה תשובה תמימה מידי.
13-סמים ואלכוהול הם תופעה קשה בחברתנו, מה את חושבת ניתן לעשות כדי למתן את השימוש בהם.
אני חושבת שסמים ואלכהול הם שמות מאוד כלליים, אתייחס לסוגים המסוכנים של הסמים ולכמות חמורה של שתיית אלכוהול אני מן הסתם לא חושבת שצריך לעודד את התופעה , אבל לדעתי לא צריך לנקוט בגישה שבה נוקטים, לדעתי אדם ששרוי עמוק בתוך הבעיה של כוהל וסמים נמצא במקום חלש, מסכן, אפשר להסתכל על זה אפילו כאל מעין מחלה, אך במקום זה המשטר בוחר להתייחס לאנשים שמשתמשים בזה כבעיתים ואשמים. ולדעתי עונשים חמורים ומאסר לא צריכים להיות כרוכים בכך. דרך ההתמודדות צריכה לבוא מתוך מקום של טיפול הבנה אמפטיה וגישה הומנית ולנסות להתמודד יחד עם הבן אדם בקשיים שלו.
14-מה היית לוקחת איתך לאי בודד.
מחברת עט קלידים (בהנחה שיש שם מקור חשמל)
15-אילו תכונות אהובות עליך אצל בני אדם.
התמדה, סקרנות, הקשבה
16-אילו תכונות פחות אהובות עליך אצלם.
ניצול, כפיות טובה, חוסר הערכה
חמש היצירות האהובות על GALSHEER
1. "השומר השורק"
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=91578
השיר מדבר על מקרה שקרה לי ברגעים. יצאתי מקופת החולים ובזמן שהשומר שרק לו מנגינה, אמא שלי הלכה לקנות כרטיס חנייה, אני מהצד התבוננתי וראיתי את הסיטואציה הוא הסתכל עליה ולמרות שזה לא מסובך הוא בא הסביר לה איך לעשות את זה, ואז אני ואמא שלי המשכנו לדרכנו, לחנייה, והוא המשיך בשריקה שלו. הכל קרה מהר. כמעט ב10 שניות אם לא פחות. אבל משום מה זה נחרט בזכרון שלי ותהיתי כל כך הרבה לגבי הבן אדם שנראה לי ממש מעניין. אני חושבת שאחת הסיבות שאני מאוד אוהבת את השיר היא שאני מרגישה שהצלחתי לתאר ממפגש כל כך קצר סיטואציה שלמה.
2. "מבט"
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=93431
נכון להרגע הוא השיר האחרון שלי שנכתב. הוא מעין שיר/סיפור בחרוזים. מדבר על תהליך של אישה שעוברת, מעין הכרה בעובדה שהתאהבות זה דבר מסנוור, ברוב בשירים שלי שעוסקים באהבה רואים את הגיבור/ה נמצא/ת בשלב הסינוור, אבל השיר - מבט, מנפץ את זה, מראה את ההכרה ההגיונית שבאמת קוראת בסופו של דבר במערכות יחסים. הסיבה שבחרתי בשיר היא שמלכתחילה כתבתי אותו כדי לנסות להבין את הדמות שלי בדיאלוג שלי לתיאטרון, הדמות חייה עם בן זוגה בדיוק במצב המתואר, ובאמת השיר נתן לי קצת מקום להבין טוב יותר את הסצנה שלי.
3. "סוף רחוב הספסלים"
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=93375
השיר עוסק בביקורת על התיאטרון הרפרטוארי, מדובר בעצם על רחוב שדרות רוטשילד. ההשראה הייתה מתוך הליכה על הרחוב לכיוון תיאטרון הבימה, רוב מה שתואר בשיר באמת היה, זוג גברים עם שני כלבים, אנשים שחילקו לי עלונים, הומלס שמכסה את פניו. אני אוהבת את השיר כי הוא מצליח לבטא המון מחשבות שיש לי בזמן האחרון. מה זה תיאטרון בכלל? ולמה הוא (התיאטרון הרפרטוארי) בוחר להתעסק ובדרך שהוא מתעסק לרוב בנושאים שלא מבטאים מצבים ובעיות רלוונטיות לחיים שלנו.? תוך כדי הליכה שלי לכיוון הבימה אני קולטת שהנה, בדיוק אותו מגוון עשיר של מציאויות שדורש שיח העשרה ומודעות לגביהם, נמצא שני מטר מהמקום בו בוחרים לבלות אנשי האליטה, עם הכוח, שמעלימים עין מהבעיות האקטואליות.
4. "עשן שתיקה"
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=91642
שמתי לב שהרבה פעמים דמות הדובר בשירים שלי מייצגת מעין דמות שהיא לאו דווקא אני, אלא דמות שהייתי רוצה שתהיה בקרבתי או בעצם שהיא חווה תחושות שאני מרגישה שאני גורמת לאחרים לחוות. זה איכשהו גורם לי להרגיש מסופקת.
למשל, אם אני מרגישה שאני מאכזבת מישהו מסוים במציאות, אני אכתוב שיר כאשר דמות הדובר מאוכזבת. בשיר הספציפי הזה, כתבתי אותו בתקופה שהרגשתי שאני צריכה עזרה, שמישהו יכוון אותי למצוא את עצמי, והשיר הוא בעצם מנקודת מבט של מישהי שמנסה להציל את אותה אחת.
5. "קינון מתוך מחרוזיה"
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=93351
זה השיר הראשון שלי שקודם כתבתי את הלחן שלו ורק אחר כך את המילים, אחת הסיבות שאני אוהבת את השיר הוא הלחן, והסיבה השנייה העיקרית היא בגלל שהוא מבטא המון מחשבות שיש לי בזמן האחרון על הצבא. על ההסתכלות שלי כלפי הגוף הזה, בייחוד בגלל העיסוק הרב שיש סביבי ממנו, צו ראשון, ימי הכנה, כושר קרבי, דיבור בין החבר'ה, ועוד..
