זמן אבוד

נעצר זמן שהייה במרחב,

מחוגים עצרו מלכת.

חסרו חדריי לבבה פעימה,

שקטו באחת כמהו לקולה.

תאים נשכחים סובבו במוחה,

קראו לה לחדול מהיות

אשה ישירה וחובקת.

עיניים בוכות שואלות ממרחק

החדלה אהבה נשכחה, מוכרה?

שפתיים קפוצות שוררו בתוגה

עודני כאן, במקומי, שותק, לא אדע.

לבבך השביר, שאלות עינייך, לי עדין מזכירים

נפלאות אותה השלהבת?

יושב, חובק, בלי מילים ברורות.

אינני יודע, לאל פתרונים,

רוצה להיות גם ללכת.

גחלים אחרונים רוחשים אדמדם

משנים גווניהם כתום צהבהב

שואלים חרישית היפיח הרוח?

תשובב ותבער להבה שכבתה?

והוא, במקומו, תוגה בעיניו,

ישיב בשנית - פתרונים רק לאל.

הזמן שעצר מלכת יודע.

עודני יושב ותוהה לבבי,

שואל ומקשה התאים במוחי,

היי עוד כמעה, חכי - אל תלכי!

הזמן לי יאמר את אשר בלבבי.