ואיננו אוכל

מחדש מתערבל שק רגשותיה נשרף

ואיננו אוכל.

אגלי אור יימלאוהו שנית,

כאומרים במשובה הננו כאן.

ייחלתי שכוח אותם האורות,

השק לנער, הכינו לאחר,

הגיע נסיך מעולם נעלם,

שכח סוסו האציל, הלבן.

וזימר לה שנית ניגון נושן.

צליליי אהבה חשבה כי כבתה,

מילים של תשוקה, חשבה פחתה.

גילתה שכאז כן עתה,

חלם הנסיך רק אותה.

ממתינה בפינה, מביטה אלי על,

האירו עיניה כוכב שנפל,

משאלה לא דיברה,

תפילה לא נשאה.

נסיכי הנכסף, אברך דרכך,

בין אם תשוב, בין אם תלך.

הן השק המלא, בפשטות יתרוקן,

אם בלעדיך אמשיך להזדקן.

אמור לי לא, אמור לי כן,

עשה כמיצוות לבבך,

הקדש אהבתך, הענק גופך,

רק לזו בה חשקה נפשך.