שירים

קשיש בן שבעים וארבע
יושב על ספסל בן מאה שבעים וארבע
רוח קרירה
ברחוב, הגטאות שבע עשרה על דירה ארבע
קצבה חודשית, 1934 שקלים ישנים

אני, בסוף השביל, מעשן עוד סיגריה
מביט בקמטיו, ישנים כל כך
מביט במבטו, ישן כמעט, נודד
עצוב מאד, עצוב מאד

עצוב מאד לראות אדם שעם הזמן ראשו המורם, נופל, מתבייש.
עצוב לראות איך זיכרונות חייו לא שוכחים לרעוד
אשתו כבר שנים, מתגוררת בבית העלמין, שומרת על פרחים
והוא, קשיש, עדיין מרגיש, עדיין אותו הילד, אותו האיש
בסך הכול נעליו התיישנו, עור עם כתמים שלא ירדו לעולם
גם אם הוא יחלוץ אותן וינסה לשוב אל אותה תקופה, אל אותו הזמן
אל אותה שואה, אל אביו, אל אימו שלא הצליחו לשרוד את ההתעללות על עמו
עצוב, הקשיש הזה הוא מר עצוב, אדון עצוב

קשישה בת שבעים וארבע
מתקרבת אל ספסל בן מאה שבעים וארבע
לצד רגליה חתולה
ברחוב, הגטאות שבע עשרה על דירה ארבע
בדידות חופשית, 1934 צלקות ופצעים

אני, בסוף בוכה, מנגב עוד דמעה
מביט על הקשיש, מביט על הקשישה
יושבים על אותו ספסל, אותן יונים
מביט בידה, מביט בידו
הם רוצים כל כך לאחוז אחד את השנייה.
תן לה יד, קשיש, לוחש לעצמי בלב
קחי לו את היד, לוחש לעצמי בלב
מותר לאהוב, גם בגיל שנדמה ששום דבר כבר לא יכול לכאוב

הבדידות היא רוצחת עלובה, מותר לכם לחוש שוב, מהי אהבה
מותר לכם לסגור את אלבום התמונות של זיכרונות השואה
מותר לכם לחייך שוב, מותר לך, קשישה יקרה,
לבשל מרק ולהגיש לאהובך בקערה
מותר לך אדון קשיש, לקנות לה שמלה חדשה

קשיש-ה, על ספסל יושבים
היא מניחה את ראשה על כתפו ולוחשת לו שיר מאותה תקופה
הוא מחייך ושורק לכלב שילטף את פרוותה של החתולה
יש אהבה גם בגיל שבעים וארבע
אף פעם לא מאוחר לאהוב
אהבה קשישה

ואני
בסוף השביל
משחק באבנים קטנות כילד קטן
מזיל דמעה
מרגש, מרגש מאד
לראות
איך
ספסל בן מאה שבעים וארבע שנים
גורם לזוג הקשישים
לנצח את הקמטים
ולחוש שוב
אהבה צעירה

תגובות