כשהייתי ילד קטן שם בשכונה

השואה מותירה צלקת נוראה לכל מי שעבר אותה. ואצלו זה בא לידי ביטוי ברדיפה אחר נשים, בשובבות. כמו קיבל את חייו בחזרה ורצה למצותם עד תום. ואתה מתבונן בגובהו ותוהה כיצד עבר את משרפות הצורר. מבט אחר על סבא אהרון ואתה מצוי שם במילים ובדרך הסיפור.

אודי יקר-אנו דור שני לזוועה ומי יבין ויזדהה עימך יותר

ממני-הם חוו את השואה ואנו חווינו את שאריותיה-הרבה סיפורי זוועות

ולגדול בצילה זו גם אחת הזוועות-אגב גם אימי ז"ל ניקראה-חנה

יום נעים אודי יקר

ממני מרים

אודי אתה יכול לתמצת לי פה על חנה שלך ואני בהזדמנות

אתאר לך את חנה שלי

ערב טוב איש יקר

מרים

תארת אשה מיוחדת מאוד שעבדה עם אשה מיוחדת

שמאוד הערצתי-חנה זמר וכמובן אם בת דודתה היא אסתי זקהיים

אפשר להבין  את אופיה המיוחד

יהי זכרה ברוך ועליך להיות גאה באמא שכזאת

בהזדמנות אספר לך על חנה שלי 

אחזת בידו של סבא ענק -

כי שני מטר גובה בעיני ילד

זה ענק

כמו בסיפור על הענק מהגן

והוא לא היה

וידך נותרה תלויה באויר

וכשנאספה סבתך אל אבותיה 

הוא לא היה טמון שם

הוא בעשן מרחף מלמעלה

הרבה זמן היה צריך לשרוף

שני מטר גובה...

אני יודעת את ההרגשה הזו שלך אודי ידידי

גם לי לא היו סבים

גם הם רק כתובת נוספת על מצבה.