בערה \ חולשות

קיץ.

שמש יוקדת ולבי אינו שובע בקרניה

הבדידות מכלה

ומה יש בי?

הבערה הזו שתחוש

בי איננה

אלא מן המקורות

יהא עליי לשאוב לך שירים כמו

מי בארות

ולהשקות אותך בטהרה קמוצה

זו.

למילים צועניות

ללגום אותן ברגליים יחפות

לפשוט אותן מסחבות צבעוניות

ביום שתכיר אותי

סחוט אותי מהן!

בקצב מטלטל

עד שאמלל רק בגניחות

אתה  כמעט

מי שישיר אותי.

תשאיר אותי

תזכור אותי מוצצת

נוצצת

וכי