בס"ד
תחילת מסלול
להיות במקום – למה אתה מתכוון שאלו אותי לא פעם שביקשתי בקשה מוזרה זו. בדרך כלל התשובה "להיות במקום" באה אחרי השאלה הבנאלית "מה היית רוצה עכשיו יותר מהכל". אחד יאמר כסף. שני יאמר זיווג. ואחר סתם להיות במקום אחר בעולם. אמנם דברים אילו באמת יכולים לגרום לאדם להרגשה טובה שמובילה בעצם "למקום שלך" , אבל עדיין קשה לי עם הגדרת הדברים למונחים ובכלל לא נראה לי ברור. "עבורי 'להיות במקום' זה להרגיש טוב וטוב עם עצמי" , עניתי. והאמת גם לא חשובה לי הסיבה , או יותר נכון לומר –חשובה הסיבה אך לא הגדרתה. אני אסביר קצת יותר- אדם הנמצא במקומו וטוב לו , יכול להבין כי זה "מקומו" והנסיבות התקופתיות הביאו אותו למקום בו הוא נמצא , והרגשתו הטובה הינה בעצם מקומו לאותה תקופה או בכלל שיכולה לבוא עם מכלול של דברים יחד או אפילו דבר בודד (אהבה, כסף, עבודה או "סתם" אהבת חינם לעולם). כאן ועכשיו מגיע שעת האמת של בן האדם ומתחילה תקופת ה"ניסיונות" בהם הוא צריך לעמוד- הייתכן שטוב לו ואין הוא מבין את הטוב ואינו מודה על כך? וגם אם מודה ומבין מדוע ולמה, אך עדיין משהו קורה בדרך והאדמה תחת רגליו כושלת- האם יוכל לקבל זאת, או שמא הטוב הינו מובן מאליו?
נסיבות החיים הביאו אותי לחשוב לא פעם ולשאול – מה קרה, איך השתנה ומה השתבש בדרך? אמנם מצפוני אינו נקי במאת האחוזים , אך בלב שלם אומר כי לא יכולתי לחשוב על דברים נוראים שעשיתי.
כאן בעצם התחילה המחשבה והשאלה "מדוע לא טוב ומה אני יכול לעשות בכדי לתקן את המצב". לא מקובלת עלי ההבנה כי "הכל כתוב" במאה אחוז, למרות שאני יודע כי הכל נכתב, עדיין ישנה הבחירה מבין כמה אפשרויות ידועות מראש (לא לנו כמובן) , שברגע שהאחת נבחרה , האחרות מתבטלות והדרך בא נלך או יותר נכון לומר כי המקום אליו נגיע ידועה מראש במלכות שמיים, אך עדיין גם בדרך הזאת ישנה זכות הבחירה.
ולכן היה עלי לקום ולהתחיל לבחור לעצמי את הטוב. כבר לא נמצא במקומות בהם לא מרגיש כ"מקום שלי" , אלא אם נכפה עלי בצורה כזאת או אחרת, כבר לא נותן לדברים לא רצויים להשתלט על הטוב שבי , וכמובן – נותן לרגש לבחור מה הוא או מי הוא הטוב. עבורי "תפקיד הרגש בבחירת הטוב ובכלל בחיי הינו גדול מאוד. לעומתו תפקיד המוח או בשפה יותר "עכשווית" –הרציונל , מהווה חלק קטן בבחירה זאת ומשום ש"טוב" אינו יכול לבוא באומדן כלשהו מלבד ברגש(תנסו למדוד אהבה, כאב או כל רגש אחר- אין מצב). ולכן עדיף (לדעתי כמובן), להשתמש ברגש בכדי לדעת כי טוב. הטיעון הטוב ביותר שאדם יכול לתת בכדי לחזק את דבריי הקודמים – בכי. כולנו בכינו בחיינו – מטוב ומרע. כולנו בחיים עברנו רגעים טובים וגם רעים, כמובן שיותר קל לנו להתחבר עם הרגעים הטובים בהם אהבנו, עשינו, נתנו וקיבלנו, אך כדי להבין את הטוב, כדי לדעת שהוא בכלל קיים , אנחנו חייבים גם את הרע. איך יכולנו להתרגש מתינוק שנולד אילו לא היה המוות כמקביל? להבדיל – איך היינו אוהבים את החופש אילו לא היינו יודעים מהו היפוכו הגמור? אפשר לתת עוד הרבה דוגמאות בהן במקום בו שוכן הטוב נמצא גם הרע- הצד האחר. פה מתחילה ההבנה של הרע – לא להתחמק או לבטלו, אלא להבין אותו וללמוד אותו בכדי לקבל באהבה גדולה יותר את הטוב. כמובן שבתיאוריה זה תמיד קל ועל הנייר כולנו אריות , ואילו האמת בשטח קשה ולעיתים אפילו אכזרית מידי עבורנו , אך ממקומות חשוכים אילו עלינו לעלות ולראות שוב את האור – לאהוב יותר את הטוב שבבריאה, שבאדם ובטבע.
אני זוכר מקרה שקרה לי לפני כמה שנים. במהלך מסע חיפוש עצמי בתרבויות אחרות , שאלה אותי גברת זקנה כהת עור שאת 80 שנות הגבורה שלה כבר עברה במדינה דרומית בארצות הברית שללא שום צל של ספק עברה דבר או שניים בחייה, שאלה לא קלה – "אתה בחור צעיר" אמרה , "כיצד אתה מתמודד עם הזוועה שבארצך, ארץ הקודש, ועדיין עינייך מחייכות ושמחת החיים ניכרת בך???" . אם לומר את האמת , באותה תקופה לא הבנתי ממש כמו אני יכול לראות את הדברים היום, אבל עדיין יצאה לי התשובה שהסבירה לי את כל המשמעות- "סבתא יקרה, אם לא הייתי מקבל את הרע ששוכן בעולמנו, איך הייתי יכול לאהוב ולקבל את הטוב שבעינייך??" . אני זוכר אישה זקנה, פי ארבע מגילי לפחות, , שבעברה דברים שאני עוד לא הספקתי ללמוד והיא כבר שכחה עם עיניים דומעות וחיוך שכולו אהבה ואושר. אני לא יודע איך כל אחד ואחד מכם היה מגיב למראה אישה זאת, אך עיני התמלאו דמעות גם הן. בלי מחשבה שנייה לקחה את ידיי ונישקה אותם, דבר שהעלה בי מבוכה גדולה ותהייה "מה את עושה??" . בדיעבד אני יכול להבין כי היא הייתה שם כדי להסביר לי משהו שידעתי אך לא הבנתי. להבין את משמעות האמת ואת הסיבה שאנו פה בגללה- טוב , טוב ורק טוב. זה לא מקרה שנפגשנו, היא הייתה כדי ללמד אותי ואני אותה. כבר הרבה זמן איני מאמין בגישה או באמרה "צירוף מקרים". אם תחשבו על זה שנייה ותנסו לדמיין כמה דברים היו צריכים לקרות בדרך כדי שהיא ואני נפגש, אתם תשתגעו ותבינו על מה אני מדבר. ישנם המאמינים בצירופי מקרים, אמנם אני מכבד דעות אחרים אך במקרים בהם אני נשאל את דעתי , אומר לאנשים כי זו דרכו של בורא עולם להסביר לנו ולהראות את גדולתו בלי להראות פניו, ובאותו הזמן "לבחון" האם אנו מבינים משמעויות של דברים שאמורים להיות לנו פשוטים. אולי זו גם דרך להראות לנו ניסים גלויים (קטנים אמנם יחסית לכתובים) ועדיין לא להתגלות בפנינו.
לסיכום- אולי אני טועה עבורכם, אך עבורי זה ראשית האמונה, דבר שנותן לי כח להמשיך וליהנות מהדברים הקטנים שנראים לעולם כ"מובן מאליו".
"אין טוב בלי רע"
וכולנו נמצא יום אחד את המקום הטוב שלנו.
רועי.
