נעליים מאובקות

יקרה שלי,

הנעליים האלה המאובקות

שפעם רגליים חסונות התמרו מתוכן

עומדות מיותמות

הן מכילות כעת רק זכרונות

ואבק של דרכים שצעדו בהן

הן גם עדיין זוכרות ריקודים  -

בשניים

ואת צריכה להפרד מהן

מי שהלך בהן לא ילך יותר

אולי ילך בן מישהו אחר

זה צובט את הלב

להשאיר אותן שם להפנות את הגב

וללכת בלי להביט לאחור.

מחבקת אותך יקרה.

עליזה אהובה, אני יודעת את הקושי

להפרד מחפצים שהכילו אותו

אבל גם אם הנחת לפתחו של בית כנסת

שקיות עם נעליו

את זכר צעדיו ואת ריקוד חייו

את השארת איתך - אותם הרי לא ארזת

אינך צריכה את הנעליים כדי לזכור

את מראה הליכתו - המיוחדת רק לו.

שבוע טוב יקרה.

עניי עירייך קודמים אפילו בשירייך

ריגשת אותי בשירך עד דמע

כמה קשה להפרד מחפצים שהיו ליקירים לאחר מותם

כל כל מכירה את זה ומזדהה עימך לאחר שהייתי צריכה לפנות

חפצים מבית הורי-לא  יכולתי לעצור את הדמעות

מחבקת אותך אשה אהובה ומאחלת לך מכל הלב  הרבה אושר

חברתך

מרים

גרמת לי לדמוע-את יודעת כמה חברות קראו לי אחות ומשום

מה לא האמנתי לאף אחת וכמה מוזר שדווקא לך אני מאמינה

שאת קוראת לי אחות ובאמת מתכוונת לזה

עליזהלה היו לי שתי אחיות שניתנו לאימוץ בינקותן ולא הכרתי אותן

רק שבגרתי נודע לי הסיפור-תארי לך אחותי איך זה לחיות

עם הידיעה הזאת

אוהבת אןתך מכל הלב

אחותך מרים