אבא שלי מת בזמן מלחמה

אלהים איך את קוראת אותי כמו ספר פתוח

איך את יודעת בדיוק את הדברים שלא נאמרים

לא עליו ישבתי שבעה באותם ימים ממש...

אלוהים איך את ידעת.

השיר נולד לאחר שקראתי בספר "פילוסופיית האהבה של קירקגור" את דבריו הבאים:

"לעתים קרובות,בעמדי כאן בערב שקט כשהים מזמר את שירו ברצינות עמוקה אך רגועה... או אז, יקירי שעזבו עולים לפני מהקבר, ובעצם נדמה כאילו הם אינם מתים. אני מרגיש כל כך בנוח במחיצתם, אני שוהה בחיבוקם, וגש כאילו אני מחוץ לגופי, מרחף עמם ברקיע גבוה יותר - עד שקריאתו החדה של השחף מזכירה לי שאני עומד לבדי והכל נמוך לנגד עיני..."

היתי חייבת לשתף אותך בקטע הזה, זה הים שעוררו את הרגשות האלה אצל גירקגור, ומהו הים בשבילי את הרי יודעת...

תודה אהובה שלי.

תודה אילנה יקרה.

אילנה יקירתי, אין לי בעיה להעלות נושא לפינת התפוח

לכבוד הוא לי להיות בין המעדפים עליך - באמת.

שלך נורית.

סיטואציה קשה לצפיה - מותו של אדם קרוב

גם אם הגיע לשיבה טובה - אבא הוא תמיד אבא.

וזה לא יגמר אריה ידידי - זו דרכו של עולם.

תודה על דבריך ועל המשוב האמפטי.

זיגי ידידי, מה לעשות וזו דרכו של עולם

אני מקווה שילדי לא יצטרכו לראות את המראות

אבי מת בשיבה טובה, רק ששעות ארוכות היא היה מחובר למכונת הנשמה למרות שכבר מת מוות קליני - לא היה מי שיחליט לנתק.

אבל מות אב הוא תמיד קשה - בכל גיל.

וואו רבקתי, אחותי היקרה

תודה!

איזו מחמאה נפלאה קיבלתי

ניתוח טקסט כל כך אוהב

ואני שמחה שכך התקבלו המילים.

למרות השנים שחלפו המראות נשארים

וכשהעלתי את הדברים הם היו מאד חיים

תודה שגם חשת בזה מתוך הטקסט

אני שמחה גם שניתקת את האמוציות

והתייחת רק לכתובה - תוכנה וצורתה

כיף לי לקבל משוב כזה ממך

מחבקת אותך

שלך,

נורית

את כל כך צודקת עליזה יקרה

אבא זה תמיד אבא - ולא חשוב באיזה גיל הוא

וכאב האבדן הוא בכל גיך (גם אם אי כבר סבתא לנכדים).

נפלא היה לפגוש אותך יקרה שלי

תחושת החיבוק שלך עדיין אתי

הוא היה כל כך חם וחזק ונפלא

אוהבת אותך מאד

אודי ידיד יקר, תודה על המשוב החם והמבין.

לזכרונות יש כללים משלהם והם עולים לפעמים אחרי שנים

ומביאים תמונות חדות וברורות.

וזכרונות של אחד מעוררים מיד זכרונות גם אצל אחר