הגוף שבגד - לפינת התפוח שהעלה אודי

הגוף שבגד

ההר התנשא מעלי והוא גדול ונורא

אני אכבוש אתך אמרתי לו

אתה תהיה שלי.

עשיתי דרכי אל עבר הפסגה הלבנה

השמים היו כחולים,

כחול עמוק של מעמקים

הנישׂאים למעלה.

צמח קטן בצבץ בין הסלעים

הוא האחרון שתפגוש כאן

אמר לי הַשֶּרְפָּה

תלשתי אותו וטמנתי בכיסי

קרוב אל לבי – שיחם לו.

נעצתי מסמרי מִנְעָלַי בַּאֲדָמָה הקפואה

פצעתי אותה והיא דיממה בשקט,

עיט דאה רחוק מתחתי

המדרון התלול אסף אותו אליו.

נעצתי מִנְעָלַי בשלג הרך

והמשכתי לעלות...

הלבן סינוור את עיני צריבתו הייתה קשה

הרמתי ראשי – מלמעלה הביטה בי הפסגה

שישים מליון שנים היא מחכה לי,

קרחוני העד מזמינים שאעלה בהם.

נעצתי מכוש בקרח מְחוֹרֵר מקום

לְמִדְרַך רגלי.

בִּלְגִּימוֹת פראיות גמעתי אויר דליל

והמשכתי לעלות...

הריאות שוועו לחמצן הראש התרוקן

פרפרים ריחפו סביבי

שלל צבעים לכנפיהם הפרושות

וכעבור רגע הפכו לשחפים לבנים,

ראה את אלה - אמרתי לַשֶּרְפָּה שהלך לצדי,

אתה הוזה - אמר השרפה והושיט לי ידו

המשכתי לעלות...

זה אני ואת – אמרתי לפסגה

זו התמודדות שלנו אחד לאחד

בואי 'נלך בהורדות' ואני אנצח אותך

שמעתי את צחוקה – לא תוכל לי

והמשכתי לעלות...

פקו ברכי

לבי הפך לב של קרח

כמו לבה של מלכת השלג באגדה.

איני יכול יותר, לחשתי

גופי צנח, חום התפשט בתוכי

הקרחון המס את לבי

צללתי אל תוך מנהרה שחורה בתוך הלבן

עצמתי עיני וידעתי –

מחר תתפרסם כתבה בעיתון

מטפס הרים בן שלושים

מאה מטרים לפני הפסגה – קרס

גופו בגד בו.