אהבה שכזאת - לפינת התפוח של אילנה

                                    קראתי את שירו של יום טוב ונדלקתי בזיק

                                 ההומור השובב          

אהבה שכזאת

ספרי לי סיפור ביקש נכדי

אז סיפרתי.

על ענף של עץ ביער עבות

ישב קופידון,

אשפת חיציו מלאה

בתוך הקשת המיתר מתוח

החץ מוכן –  והוא ממתין.

עלמה יפה אל היער יצאה לשוח

שתי עיניה ים כחול צבען,

שערה השחור על גבה גלש וזוג שדיה

כמו שני כדורי גבינה שֶגִּבֵּן הַגַּבָּן.

עלם צעיר גבה קומה, עיניו שקדים

שׂערו רעמת הארי,

יצא אל היער לצוד לו שֶׂכְוִי.

נחו עיני העלמה על העלם...

זה הרגע הנכסף, אמר קופידון

וירה את החץ בלב העלמה

ואהאבה, כְּאֵש בִּשְׂדֵה קוצים בה נצתה,

הוא יהיה שלי – כך אמרה בלבה

ומיהר קופידון הוציא חץ נוסף

וירה...

התכופף העלם לסדר סנדליו

חלף החץ מעליו ופגע –

בחוטב עצים שבעלמה צפה

ובאחת לבו אליה יצא.

נבהל קופידון ממעשהו וּברח,

וּביער נותרו -

עלמה מאוהבת בעלם יפה תואר,

שלצייד יצא

חוטב עצים גוץ וגבנון על גבו,

שחצו של קופידון תקוע בלבו

והוא בעלמה מאוהב.

מרחוק ראתה את מעשהו של בנה

אַפְרוֹדִיטָה ורגזה.

תפסה בערפו של בנה ואמרה:

הפעם לא אתן לך מתחת לסינורי להסתתר

לך לפתור את הבעיה...

וכמו באגדות

יצר קופידון מציאות חדשה,

שבר את החצים שנורו מקשתו

זיווג זיווגים חדשים

ויישר הדורים

(הוריד את הגבנון מעל חוטב העצים),

החליק את תווי הפנים

ולרגליו הניח שׂק זהב.

קרב חוטב העצים אל העלמה

והגיש לה מטבע זהב וחיוך נעים,

ראתה העלמה מה נאה הוא האיש וטוב הזהב 

ושלבה זרועה בזרועו,

הפך קופידון את השׂכוי לנסיכה...

ומה שהיה שם –

הכל מסופר בספרי האגדה.

הבטתי בנכדי, עיניו נעצמו

הוא נרדם

ואין אני יודעת על מה חלם...