שלא נדע מצרות

  שלא נדע מצרות. מאת זיגי בר- אור

הצבע האדום משגע אותי

ואני בכלל לא גר בדרום

אלא בבנין מגדלי טבריה

ממש קרוב לשפת הכינרת.

בדירה ממולי גרה משפחה

עולים מצרפת, 8  נפשות,

זוג עם 4 ילדים קטנים

וסבא עם סבתא הזקנים.

הם סך הכל חודש בארץ

וכל הזמן צופים בטלוויזיה

אבל בלי קול ורק תמונות

כי אינם מבינים עברית

מלבד המילים צבע אדום.

ברגע שזה מופיע במסך

הם דופקים בדלת שלנו

ומבקשים להיכנס אלינו

לחדר המוגן הקטן שלנו

היות ולהם אין חדר כזה.

הם יודעים מעט אנגלית

וכמה שהסברנו להם

שבטבריה כלל אין טילים

הם פוחדים שאולי יהיו.

הם לא באים בידיים ריקות

וכל אחד מחזיק ביד משהו

עם דברי מאכל ושתייה

כאילו מתכוננים לפיקניק

ושהייה ממושכת אצלנו.

כל רגע שואלים אותנו

אם כבר שמענו הרגעה.

אמש שאלו אותנו באם

לא כדאי שיביאו מזרונים

כי ראו גם בלילה במסך

צבע האדום הרבה פעמים.

אז מה אתם הייתם עושים?

קליטת עליה הרי זו מצווה

אבל יש גבול לסבל שלנו,

אז החלטנו למכור הדירה

ולעבור לגור בעוטף עזה

שם יש משמעות לצבע האדום.