הַבִּיקּוּר שֶׁל אִמָּא /  נסים פרנקו.

" שָׁלוֹם בֵּן, אֲנִי שׁוּב אִתְּךָ."

" אִמָּא…

אִמָּא זוֹ אַתְּ ?

הַאִם עָבְרָה כְּבָר שָׁנָה ?

קִרְבִי מְעַט יוֹתֵר אֶל הָאֶבֶן

מִכָּאן, שֶׁאוּכַל לִרְאוֹתֵךְ טוֹב יוֹתֵר

אִמָּא , הַרְבֵּה חַיָּלִים עוֹלִים לְכָאן, וּמְסַפְּרִים

שֶׁהַמִּלְחָמָה שָׁם, לְמַטָּה , גֹּבַהּ חַיִּים רַבִּים

הַלְוַאי וְיָכֹלְתִּי לְהַמְשִׁיךְ וּלְהָגֵן עֲלֵיכֶם , כְּמוֹ אֲחֵרִים.

אִמָּא יְקָרָה שֶׁלִּי

כֵּיצַד חָשִׁים אַחַי וְאַחֲיוֹתַי בִּלְעָדַי ?

מִסְרִי לָהֶם אֶת אַהֲבָתִי מִכָּאן, מִלְּמַעְלָה

וּבַפַּעַם הַבָּאָה, אַל נָא תָּבִיאִי לִי פְּרָחִים

אָהַבְתִּי תָּמִיד לִרְאוֹתָם גְּדֵלִים וְלֹא נִקְטָפִים

כָּל חַיָּל הוּא פֶּרַח וְאֵין לִקְטֹף אוֹתוֹ בְּהֶנֵּף יָד

כְּפִי שֶׁקָּטְפוּ אוֹתִי

הַכְּאֵב חוֹרֵשׁ גַּם כָּאן אִמָּא

כֵּן, זֶה כּוֹאֵב בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת

כָּאן לְמַעְלָה  וְשָׁם לְמַטָּה , בַּבַּיִת

אַךְ כְּפִי שֶׁאָמַרְתְּ לִי תָּמִיד אִמָּא

אֵין מַשִּׂיגִים דָּבָר לְלֹא סֵבֶל וּכְאֵב

אָז הַכְּאֵב  קַיָּם וְחוֹדֵר אֶת לִבֵּנוּ

אֲבָל אִמְרִי לִי מַה הִשַׂגְנוּ…

וְאַתְּ שׁוֹתֶקֶת , וְדִמְעוֹתַיִךְ חַמּוֹת

וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁכְּאֵב כָּזֶה לֹא נִתַּן לִמְחוֹת .

אֲנִי עֲדַיִן מְקַוֶּה אִמָּא שֶׁלֹּא הָלַכְתִּי לַשָּׁוְא

שֶׁאִם לֹא כֵן אַתִּיר גַּם לְעַצְמִי לִבְכּוֹת .

וְאָז לֹא יִכּוֹן בְּחַיֵּינוּ אֲבִיב , רַק סְתָיו -

הַמְשִׁיכִי לְמַעַנִי אֶת חַיַּיִךְ בְּאוֹמֶץ, אִמָּא

וְאָנָּא , חִזְרִי לָךְ עַכְשָׁיו

רַק רֶגַע , זִכְרִי לוֹמַר לָהֶם שָׁם

שֶׁכָּל חַיָּל הוּא פֶּרַח , וּפֶרַח הוּא חַיִּים

וְחַיִּים לֹא קוֹטְפִים אֶלָּא  אוֹהֲבִים

וְלֹא שׁוֹכְחִים .

דְעִי לָךְ, לֹא עָזַבְתִּי אוֹתָךְ אִמָּא

וְאַף אִם אֵינִי אִתָּךְ ,  תָּמִיד , תָּמִיד אֹהַב אוֹתָךְ."