ילדים

בעת הניתוק, טפחתי קלות בכנף.
המעוף היה משחרר, כשל ציפור
שחורה המשחרת לטרף.
משבי הרוח ליטפו את פני,
פקחתי את עין המצלמה והכוונות.

מרחוק ראיתי משגרי ירי מוסתרים
נועצים עיניהם אל השמים במתינות.
הבטתי בהם דרך העדשה
חשתי את המרעום שבי נדרך.

נזכרתי בשני הצעירים כחולי סרבל
שחיברו אותי אל ווי התליhה.
במגע ידם העדין והחם כתבו
בגיר לבן על בטני את הכתובת "עזה".
הבטחתי לא לאכזב.