חזרה ליצירות
שירים

ימי בית הספר שלי- לפינת התפוח

אודי גלבמן | (25/08/2014 20:56) | 110 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
הם היו הכי הכי שלי
 וצרובים בלבי
בזכרונותי הטובים והכואבים 
והמרירים והמתוקים.
 והם הולכים אתי
לכל שהרוח
סעורה וזועמת-
וטובה ואוהבת:
נושאת אותי אל מקומותיה-
ימי בית הספר שלי.

אני מחפש ברחובות העיר
את ורדה, ורדה תמיר
את הפוני השחור ועיני החתול הירוקות
ואין איש יודע היכן היא-
ופינות הרחוב שותקות.
ואני נוגע בקודש-
באהבות ראשונות רחוקות.

ואני שומע את האקודיון
של נסים המורה לזימרה
 בטקס חנוכה
וריח הסופגניות,
והלביבות המטוגנות שם בצד,
ואת ורדה ב. היפה שגרה בבתים הקטנים
מדקלמת ביום הזכרון 
את :" הם היו בחירים, רוננים-
קולם נדם"-
ושפתיה רועדות.
ומורי האהוב מכל, אהרן
שר את שיר המגדלור-
ועיני נישאות אל 
עבר
חופים רחוקים ואור.

ואני חושב לעצמי,
וזה די עצוב:
כמה טובים ותמימים היינו-
וצנועים:
בבגדים ההם של כחול  ולבן,
ולמה לא נשארה לנו-
הארץ הקטנה של אז.

את השיר אני מקדיש למורתי הראשונה, זהבה,
היפה והמקסימה שלעולם לא אשכח.
היא כתבה לי בספר הזכרונות:
" לאודי היקר,
תלמידים רבים היו לי- אך אתה 
יקרת לי מכולם.
"בגאווה ובגעגועים אשמור לעולם את שיריך הנפלאים.
מורתך הראשונה זהבה לוי- יולי 1961

מקווה שאני ראוי לגעגועייך גם היום




                               

תגובות

חזרה ליצירות