שירים

דלקה / אילנה בר-שלום, לבמת דיון יום טוב צבי

דלקה
פרחי משי צהובים לבנים,
בפיתולי מבוי מרחב הזמן.
חרדת שואה, מכלה עשב ושיח.
גופה המוארך הגמיש מעכל...
דגים ופרות בפולחן עקר.
כזאבת אדם דולקת במעין,
תמים, חלול טבעות עשן. 
באותות ומופתים מטפסת,
////////////////////////////////
שואפת אל עצי הזית
אשכולות פרחים בראש
מורד  שחור ומפותל.
מעבר לאגם טורקיז.
לחש צוקים. 
עיט בגדת נחל עוטה בגד
כחול כהה
במרחב נתיב זוהר דלקה.
 
"כל הזכויות שמורות"
 
 
 
 
 
 
 
.
 
"כל הזכויות שמורות" 

תגובות