העבד - נכתב לבמת הדיון שהעלתה עליזה זאבי

העבד

זיעה כסתה את עורו השחור,

המגלב עלה וירד

משאיר פסים אדומים

על גבו.

הוא חשק שיניו

לא יתן לאדונו לשמוע

זעקתו,

בעשרים פרוטות קנה אותו

וכעת הוא רכושו.

בלילה

כשהוא כבול בשרשראות של ברזל

עם אחיו השחורים

אל קיר הצריף , הרעוע

משתחררת נפשו

ויוצאת לשוטט באדמת אבותיו

שם בין העצים הוא רואה אותה,

לבו יוצא אליה

אך היא

אדון אחר קנה אותה

והוא יודע -

לעולם לא ידע אותה

עוד...

ואז בדמי הליל

כשהכוכבים בשמים כבים

משתחררת מגרונו

זעקת היאוש הנורא

ויוצאת לשוטט בעולם.