לנסר את הדרך החוצה

ואלו רגעיו הראשונים בעולם. הוא מביט סביבו, ומחליט לבנות את המעטפת שתשמש לו מחסה בעת הצורך. הוא אסף ענפים בעזרתם בנה בית גדול סביבו. הוא יצק בטון שיהווה את הקירות להם הענפים מהווים בסיס, את אלו עטף בשבבי זכוכית ואת זה בפלדה. חיוך קל על שפתיו רמז שהוא גאה במלאכתו. בשלב זה רצה לצאת מביתו ולהסתכל על כל זה מבחוץ, אך משהמשיך בחיפוש, הבין שלא בנה כל דלתות או חלונות, ולא יוכל לצאת.

לישון זו משימה מורכבת יותר משאנשים יכולים לדמיין, אבל זה הדבר היחיד שנותר לעשות בבית גדול וריק מאנשים אשר לא ניתן לצאת ממנו, מבלי שיבגוד ויהפוך לשגרה או למחלה, כל-עוד מקפידים לחלום בעת אותה שינה. יום אחרי יום, שנה אחר שנה ועשור אחרי עשור – הוא העביר במיטתו, מכורבל בתוך עצמו, וחולם. ועל מה הוא חלם – בוודאי תרצו לשאול. ובכן, הוא רצה לחלום על הרפתקאות החוץ, אך מעולם לא פגש באותו חוץ ולא ידע כיצד לדמינו, לכן נאלץ לחלום על הפנים. עובדה זו הפכה את החלומות למעניינים ומרגשים הרבה פחות. הוא חלם על הפנים, וחלם שהדבר הטוב ביותר אשר אפשרי שיקרה בתוך הפנים – קורה לו. ומה הוא אותה דבר אם לא שינה וחלימה על אותו פנים?

לראשונה בחייו הוא יצא מהבית. הוא ניסר את הדרך החוצה, ויצא. אך לפני שהספיק להניח את רגלו לראשונה על אדמת החוץ, הבחין ביד גדולה החוסמת את דרכו. מאבטח במדים שחורים ואקדח למותניו טמון בנדן שחור ניצב מולו. "יש לך נשק?" שאל המאבטח. הוא לא יכול להרשות לכל אדם שירצה בכך להיכנס אל החוץ הגדול, עליו להגן על אותו חוץ מפני אנושים מסוכנים.