המשך הסיפור -יער הסיפורים- חג שמח

יער הסיפורים, המשך

החלטתי ללכת שוב ליער הסיפורים  והפעם לבד,

נראה לי שלא סתם היער נעלם..

למחרת בבוקר ,לא אמרתי כלום לתמרה ונסעתי  לאותו כיוון,

בינגו- מצאתי את השלט באותו המקום,

אז רגע למה אתמול לא והיום כן?

נכנסתי ליער , ישבתי מתחת לאחד העצים וחשבתי..מה השתנה?

אולי כי הייתי עם מצלמה? אבל גם היום יש לי את המצלמה..

ואז הבזיקה בי מחשבה, לא יכול להיות..לא הגיוני..

בגלל תמרה? אבל למה?

אולי היער קורא מחשבות?

אולי הוא יודע משהו שאני לא יודעת?

"יער יער..בבקשה גלה למה אתמול נעלמת לי והיום  נגלית שוב?"

העצים  נענעו ענפיהם ברשרוש עדין..

מה הם מנסים להגיד לי?

"יער בבקשה, רק פעם אחת אני מוכרחה להראות לחברתי  את הקסם הזה שבך,

"היא לא מאמינה לי, היא חושבת שאני הוזה או חולמת".

הענפים מעלי השמיעו רחשים ונענעו מעלה מטה את עליהם..

אולי הם אומרים כן,חשבתי..לחשתי ליער תודה.

נסעתי הביתה, התקשרתי לתמרה ואמרתי לה " מחר בבוקר אני באה לקחת אותך לטיול קצר,

סגרתי את הטלפון לפני שענתה לי ,כדי לא ליצור ויכוח.

לא הצלחתי לעצום עין כל הלילה, התהפכתי מצד לצד וחשבתי ..

 זה כל כך  מוזר, יער סיפורים? מי שמע דבר כזה? אף אחד, בטוח.

אבל  יער שמבין? שחושב? שיודע? אבל מה הוא יודע ומבין?

 אם מישהו ישמע אותי יחשוב שהשתגעתי .

לבסוף נרדמתי לכמה שעות, קמתי ולאחר קפה יצאתי מהר מהבית לכיוון הבית של תמרה.

צפצפתי לה , היא ירדה ומיד שאלה ,לאן? חכי ,עניתי לה וקיוויתי שהפעם אני אמצא את היער.

אכן, מצאתי את השלט, יער טבע. החניתי את המכונית וגררתי אותה אחרי,

בואי ,אני רוצה שתראי משהו מדהים.

נכנסנו לעובי היער , עכשיו תביטי  על העצים ,למעלה.

תמרה הרימה את עיניה וראתה חוטים משתלשלים  מהענפים  ולכל  חוט קשור,  מחובר  סיפור.

הלכה אחרי והתחילה לתלוש את הסיפורים ולהכניס לתיק..עוד ועוד..

קול יבבה דקה נשמע מבין הענפים..עמדתי ,לבדוק מאין הקול ואז ראיתי אותה תולשת ומכניסה לתיק..

די ,צעקתי לה, מה את עושה ? החזירי כל סיפור למקומו מיד..

צרחתי עליה, אך היא הסתובבה לאחור והתחילה לרוץ בכל הכח לכיוון היציאה..

אבל היא לא מצאה את היציאה, הגעתי אליה ללא אויר..היער סגר אותנו בפנים..

"את גנבת לו את הסיפורים. הוא כועס מאד..לכן  לא מוצאים את היציאה.

תחזירי את הסיפורים ונצא מכאן" אמרתי לה, "בבקשה תחזירי"

ואז כבמטה קסם העצים זזו ונוצר פתח צר ויצאנו מהר משם.

מה תעשי בסיפורים? שאלתי , אני עוד לא יודעת, ענתה תמרה,

אולי אשמיד ואולי אכרוך ואוציא אותם כספר בשמי..

נהיה לי רע, לא תיארתי לעצמי שהיא תתנהג בצורה כזו.

נכנסתי למכונית ,התנעתי ונסעתי, השארתי אותה עומדת שם.

 מלאה בכעס נכנסתי הביתה, נשכבתי עם בגדי על המיטה וחשבתי על מה שקרה ביער.

פתאום קפצתי מן המיטה כאילו נחש הכיש אותי וצעקתי-עכשיו אני מבינה ,

אני מבינה למה לא מצאנו אז  את השלט ואת הכניסה ליער ,

היער ידע שלתמרה יש כוונות רעות..

אז למה בכל זאת נמצא פעם שניה. שאלתי את עצמי,.

אני חושבת שהיער האמין בי שלא אתן לפגוע בו.

אני מעלתי באמון שלו.

לא התקשרתי לתמרה ולא ידעתי איך היא הגיעה הביתה,

שבוע ימים לא יצאתי מהבית , ניתקתי את הטלפון

לא דיברתי עם איש ולא סיפרתי לאף אחד כלום.

ביום העשירי החלטתי לנסוע שוב ליער, להגיד לו שלא ידעתי, להתנצל.

מצאתי מיד את המקום, נכנסתי  והלכתי  למעבה היער, אין סיפורים על העצים,

הענפים שמוטים כלפי מטה, עצובים, כאילו בוכים והם ריקים.

באותו היום קיבלתי החלטה –אני אמלא שוב את היער הזה  בסיפורים.

נסעתי הביתה, לקחתי  מחברה ועט , חזרתי ליער, התישבתי מתחת לאותו העץ

שבפעם הראשונה  גיליתי וקראתי את הסיפורים והתחלתי  להמציא, לחבר  לרשום ולתלות..

כאחוזת תזזית ישבתי וכתבתי, אחד אחרי השני, אגדות מעשיות, ועוד מה שעלה בראשי.

"אבל מאין אקח כל כך הרבה סיפורים"? חשבתי  לי..

נו, באמת, הרי הבלוג שלי מלא סיפורים.. נכון, אעביר משם סיפורים שלי ,יותר קל.

וכך, באתי כל יום במשך חודש שלם , ליער,  הבאתי עוד ועוד סיפורים,

הבאתי גם חוטים מכל הצבעים,  תליתי ותליתי עד  שמכל העצים השתלשלו שוב עשרות ויותר סיפורים. היער התמלא שוב בסיפורים, העצים חייכו אלי, כך הרגשתי.

סימנתי את הכניסה וכיסיתי אותה בענפים רבים שאחרים לא ימצאו את היער ויצאתי משם,

לפני שיצאתי לגמרי שמעתי לחש רחש..תודה, לחשו רחשו   העצים.

היער יהיה המקום הסודי שלי, החלטתי ,יותר לא אשתף  בו איש .

ותמרה? נשארה עומדת שם , המומה שנטשתי אותי, אוחזת את התיק בידה ולא יודעת לאן לפנות.

ואז לפתע פתאום נשבה רוח חזקה העיפה את התיק הרחק משם , כל הסיפורים שהיו בו עפו ברוח..

אולי הם חזרו ליער ונתלו על העצים ואולי התעופפו להם בעולם לשמחת האנשים שנתקלו בהם.

גם אני נתקלתי בכמה  סיפורים  כאשר הלכתי לשם.