אסיר מספר 571

אסיר מספר 571

בתא צר כלאו אותו

מיטה מעץ מְסֻמֶרֶת לרצפה

וּשְׂמִיכָה

צוהר קטן צמוד לתקרה

בתוכו פיסת שמים קטנה

בערב לפני השקיעה

קרן שמש משרטטת קוי סורגים

על הקיר שממול.

נפלאה אכזריותו - אמר השופט

שם בחוץ ברגל גסה

רמס כל יופי שנקרה בדרכו

מחץ פרפר שירד צוף לגמוע מפרח

ילדה יפה חצתה את דרכו

ואותה הוא אנס

שום חמלה לא גילה

כשאת ראשו של אחיה - ערף.

בבוקר

אל תוך פִּנְכָּא של מים

פורר לבו של לחם עבש

אסף וכדרר בובה פיסל

בדמותו עשׂה אותה

כתפיים רחבות שרירים משׂתרגים

וּבַפָּנִים עיניים צרות

הניח אותה מעבר לסורגי החלון.

יצאה בת דמותו למרחבים

שפעם היו שלו

חזרה עם ריחו של פרח פורח

ועם חיוך תמים של ילדה

אסף אותם אל תוך כף ידו הגדולה

ובכעס עצור - מעך.

עורב שחור ירד וניקר עיני הבובה

אפלה כבדה ירדה על התא הצר.