זעקה אילמת - לפינת התפוח של אתי שני

 זעקה אִלֶּמֶת

היא סיפרה לו על ים וגלים

על פריחות של אביב

היא סיפרה על קשת בְּעָנָן

ועל שלל צבעים

הוא לא ידע להקשיב

משך בכתפיו

והלך.

היא הלכה למדבר

שם בֶּרְבֶּר בִּגְּלִימָה כּחולה

חיכה לבואה

היא סיפרה לו על שקיעות אדומות

על אוֹרְחָה שפעם שם עברה

הוא עטף אותה בִּגלימה של שתיקה

הפנה את פניו ממנה

והלך.

אמרה לו שהיא רוצה לעוף

הראתה לו נוצות שאספה

לעשות לה כנפיים

כמו למלאכים

תיארה לו את מעופה

מעל הים ומעל המדבר

היא סיפרה לו על הקשת בְּעָנָן

הוא לא הבין דבריה

ליטף את לחייה

והלך.

אז מה אם אני לא יכולה לדבר –

זעקה בְּאִלְּמוּתָה

אבל איש לא שמע אותה

ורק ילד קטן

הושיט לה ידו

והוביל אותה

אל עבר הקשת

בענן.