עד שיעלם

כְּבָר לֹא מַאֲמִינָה בְּךָ

שֶׁפֶךְ הַנָּהָר אֵינוֹ מְשַׁקֵּר

אֵלֶּה הַמַּיִם שֶׁסּוֹחֲפִים אוֹתִי לַיָּם,

הַבְּלוּז נִשְׁמָע פִּתְאוֹם אַחֶרֶת

כְּבָר לֹא עָצוּב רַק

עָלֶה בּוֹדֵד יָרֹק

מִן הָעֵץ עַל הַגָּדָה

צָף לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה,

רֶגַע כּוֹאֵב שֶׁל נִתּוּק

עֲדַיִן מוּל עֵינַי הָעוֹקְבוֹת

אוּלַי לִשְׁמֹר, לְהָגֵן,

שׁוּב נִתְקַל בְּסֶלַע גָּדוֹל

וְשָׂרַד...

עַד שֶׁיֵּעָלֵם...

מִיָּמִים שֶׁל אֶתְמוֹל