חזרה ליצירות
שירים

מחלה / אילנה בר- שלום

אילנה בר שלום ז"ל | (17/11/2014 18:07) | 88 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
מחלה
כשהסתימה האספה קינח עמי את מצחו המיוזע בממחטה לבנה , חש סיפוק על היותו
פעיל ציבור. איש מזרחי, בן העיר הגדולה, חי בכפר  עם משפחתו כעשר שנים,
הצטרף למפלגה מתוך תודעה חברתית  עמוקה, נאמן לצו ליבו והשקפתו הליברלית
על דו קיום לאומי לשני העמים.
גם בפעילות הצבאית לא טמן ידו בצלחת, ברכישת נשק מתקדם, אבל יותר מכל חלם להיות
חבר כנסת ולכהן מטעם המפלגה, להשפיע ככל יכולתו.
בבטאון המקומי של הכפר התפרסמו מאמריו על הצורך והדאגה לרוחת הציבור וקדומו.
חלומות לחוד ומעשים לחוד,לבסוף הסתבך בתביעת לשון הרע, אשר ממנה יצא בשן ועין.
את ספר שיריו הראשון ביקש להוציא בשנה זו והיה אופטימי מאד.
הספר עסק בחיי היומיום בכפרו עם אנקדטות מצחיקות ומתובלות בהומור פיסני.
קיבל ציון לשבח ופרס
על תרומתו  במאבק  בעוני בעיירת הפיתוח ואת כספו זה השקיע בתכנית להפקת סרט, שיתעד את חיי התושבים,
להוציא שדים רעים וסכסוכים מקומיים ולהבליט את שמחת היצירה ומפעלם הקבוצי.
כמו הקטרינג שיסד במחיר סמלי, עבור מפוטרים ומובטלים,
מתהפוכות פוליטיות התרחק , כי רצה לשרוד במקומו.
שנות השלושים לחיו  חלפו להן בשקט יחסי, עם שני ילדיו, יונתן ודרור ובת זוגתו השתקנית אביבה.
האחד כבר בשנתו הראשונה בבית-הספר והשני בגן חובה.
המצב הכלכלי לא היה מזהיר וזה ספרו הראשון.
כשהגיע למרפאה למחרת, קידמה את פניו האחות  בחיוך בישני, בדיקות שיגרתיות: לחץ דם, מחסור בויטמינים, הוא כבר רגיל  ובדיקת ראיה ללחידוש הרשיון.
סחרחורת ישנה ומיגרנה קלה לא מנעו ממנו לתפקד כראוי.
אבא, אתה חולה? שאל יונתן בכורו.
לא חמוד, רק מצונן, מיד אפנה את השולחן ואכין לך כריך לבית-הספר. אל תדאג , הכל בסדר.
מאשתו אביבה נפרד לפני כשנה, אך לא בכעס  מיותר והיא שבה להתגורר בעיר עם הוריה.
מתוך התחשבות במצבה העדין, נענה לקריאת הטלפון, לדוח על מצבו ומצב הילדים ואת תשלום המזונות שילם כדין ובאופן סדיר, לכן לא הבין את הבהילות בקולה,
עת תבעה ממנו להפגש עמה בדחיפות.
שילח את דרור הקטן לגן ונסע לקראתה.
בשיחה נרגשת שטחה בפניו את צרתה, מבקשת היא שיסיע לה בבדיקה חשובה בהדסה.
אני או את?  שאל, של מי הבדיקה?
כעבור שבועים כשקיבל את התשובה, כבר ידע...
 
"כל הזכויות שמורות"

תגובה של גלי-צבי ויס -
כשהסתימה האסיפה, קינח את מצחו המיוזע בממחטה לבנה,
חש סיפוק על היותו פעיל ציבור.
כשהגיעה תשובה כבר ידע,
עד כמה עצובה הידיעה על מחלתו.
 

תגובות

חזרה ליצירות