התבגרות. (מובא בהשראת הרעיון של אודי גלבמן.)

לא שיר ילדות אך שיר שכתבתי לפני שנים ועדיין חקוק, בעיקר על לוח ליבי.

בילדות לא הייתי משנה דבר

כי ממילא לא ניתנה לבחירה,

אך הייתי נותנת יותר כוח

להתבגרות, לכוח הרצון לגבור.

"עדינה ושברירית",

מה לי ולניתוץ גדרות וקירות,

כך עברו להם הימים בשאננות

כאשר פנימה רחשו הבועות, עד

שגיליתי שיש אני השומרת עלי,

וה"אתמול" קיבל משמעות.

בלתי אמצעי, סיפור חיי התחיל

מדוייק לחלוטין – מאמצעו.

קיץ 1980.