סיפור/שיר

אני שב בדמיוני אל הימים ההם

דרך פיסות הדשא הקמל,הסדקים

במדרכות עליהן מהלכים הילדים והילדות

של אז והיום.

נוגעים בעשורם הששי והשביעי,אך

ילדותם תהיה שם תמיד.

והזכרונות גם.

מרגולין עשרים וחמש הוא ה"פני ליין" שלי,*

הוא מעי,הוא קרבי, הוא כל אשר יצוק בתוכי

ואשר איתו אני הולך ואלך- ואיתו

אעביר את שארית חיי .

והימים ההם שהיו,

שבילי עפר כמו ריפדו

את ארץ ילדותנו הקסומה

ובהם היינו משחקים,

בזים למכוניות שעברו

מעת לעת,

בדרכים העולות בין מרגולין

למונש, לקיש ולמרכז החדש והישן.

ואני צד לי כל זמן נתון

עוד רגע אחד קסום

והוא ממאן להיעלם,והוא נמשך ומשתרע

עד אין יודע

ולכל אחד מהם,מאותם רגעים

שמרתי חלקה למזכרת

ואני שב אליהם,אחד לאחד

אל גלריית האנשים,

המאורעות, העצים,

החולות והדשאים.

אני שב ורואה את זכאי חוזר

מן העבודה בעיריה....

ואת צבי חוזר עם האופנוע ממשחק של ביתר

ואפרים על האופנוע מאחוריו....

ורובין מצחצח את הוספה בקפידה...

ושמחה ויפת כדון קישוט וסנשו פנצ'ו

 יוצאים לעבודה........

שמחה של הדשא הירוק של הבית

ומיליון מצוות עשויות

וצוקר המהנדס עם מוקי הכלבלב

וסופי אשתו עם שיער הזהב....

וטשליצקי במרפסת יושב ועיניו הטובות

בוחנות את העובר והשב

על פני המדרכה,

 ועיתון "מעריב" בידו כמובן....

והאם תזכרו איך קובה לסיור ב"תנובה"

אותנו לקח?

קובה של מכנסי הקורדרוי הנצחיות

והחיוך ההוא גם....

ואת דוקטור בורוביץ' כלום תזכרו?

הרופא המשופם של ילדי השכונה

שקליניקה לעבודתו איווה

בבית משפחת תפוחי דוקא....

ואולי כי שושנה היתה צוחקת

את הצחוק של עד סוף העולם...

ובסוף, ממש בסוף,

 אנחנו בכינו יחד איתה....

ונחמן השקט עם קול הבס הקטיפתי

ובתיה אשתו עם החיוך הניצחי....

ועדינה וימימה חברותיה של אמי

וריחות העוגות של לילות חמישי...

אמא,נכון שאת סולחת לי מעבר לענן

על אותו גוש בצק שלפתע נעלם?....

ויוכבד שלנו שתחיה עד מאה ועשרים

מצלחתה אכלנו ג'חנון כשיר שבכשירים

םימי שבתות וגם בחגים..........

ואיך שיחקנו כדורגל על הכביש

וצביקה שלנו לצביקה רוזן הפליק...

ואמא של ישי רצה אחריו עם הלחמניה.

אני רוצה אותם חזרה....

את הימים,הרגעים,השנים

 שאבדו...

ומעבר לפינה

סמוק לחיים ואדום קרחת

איזנשטט עדיין זועק "מעריב"....

ובקיוסק שלידו סביחה ושני הגברים....

ולא פעם בעונות הסתיו והאביב

בן ציון ואוריאל הירקנים רבים....

ותחרות המועמדים למכולת כל הזמנים

בין שוורץ וטננבלט...

 הגידו,אתם זוכרים?..........

ושמשי ומזרחי הירקנים המתחרים....

האחרי חמישים שנה

      הם כבר מדברים?

בדרכי שלי אני מתבונן בשעון עד היום

מחכה לארבע לרדת אל הדשא הירוק

עם אפרים וישי וצביקה ויגאל ואיתן

ויורם ואורי ויוחקה ויצחקל'ה גם

ואל סימני הדרך ההם .

והדרך אל הואדי

ושעות של ערב הולך ובא

  עדיין בלבי שרות,

כי השמש השוקעת של מרגולין

שם באופק אחרי המרכז הישן-

 היתה היפה מכולן.

*-PENNY LANE