א-ב של אהבה - אקרוסטיכון, לבמת הדיון אלמנטרי ריקלין

א-ב של אהבה

אומרים אהבה יש בעולם

ביקשתי למצוא לי אהבה שאין כְּמוֹתָה,

גַּלוּ לי מקום מִסתורה הִפְצַרְתִּי

דרכים הַרְאוּ לי, שאותי אליה יובילו

הֵיכַן שוכנת אהבתי? אֵי היא נפש תאומה שלי?

ולא ידעו מקומה ולא ידעו קיומה ולא ידעו אותה.

זִמְנוּ אותי אֶל חופו של ים – אני וְצִלִי וְאֵין בִּלְתִי

חזרו גלים אל החוף וְגַּרְפוּ את צִלִי

טִבְּעוּ את לבי והיה הוא טֶרֶף לַדַּגִים

יָרְדוּ שִירַי יתומים לִמְצוּלוֹת ים רוגש

כַּבְדוּ מילותי ושקעו כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.

לַמִדְבַּר הלכתי לחפשׂ נפשי

מקום שם הַסְּנֶה בוער ואהבה אינה מִתְכַּלָה

נָדַדְתִי בֵּין דְיוּנוֹת של חול לחפשׂ אותה

סלעים נַגְּפוּ את רַגְלַי ליפול

עננים שכסו אור שמש, סימאו אותי

פְּרָצוֹת נִפְרְצוּ בי לגלות נפשי – לגלות נפשה

ציפורים ניקרו את עיני הַסּוּמוֹת

קרעו מהן מילים שלא ידעתין וּבְתוֹכַן ראיתי מראות

ראיתי אותה באה מולי וידעתי – היא שלי והיא אני וַאֲנִי היא

שם, אמרה, היא נמצאת מִקַּדְמַת דְּנָה, היא כָּמְהַהּ לְנַפְשֶךְ וְאַת לְנַפְשָה...  

תַּמוּ נדודי – שתי נפשות תאומות אומרות שירה, אומרות אהבה.