זכרון

בתוך שקית קטנה שעשיתי מנייר צלופון שקוף, יש לי תלתל זהוב, שגזרתי משערו לפני תספורת ראשונה. הוא היה כבן שנתיים.

אני מביטה בתמונה שלו מאותה תקופה ושערו חלק. ואני מנסה להזכר כיצד באמת היה שערו אז – האם מראה התלתל (שאולי נוצר בתוך השקית הקטנה) יצר זיכרון סובייקטיבי והזכרון מתעתע בי?

אני מביטה בציור שציירתי לפי צילום שלו והוא בן עשרים. אני מבחינה באי דיוק, הוספתי שנים לדמותו. ציירתי אותו מבוגר יותר. האם שוב מתעתע הזיכרון וראיתי אותו בגילם של חבריו שהתבגרו עם השנים? והוא הרי נשאר בן עשרים, אז לפי איזה זיכרון שיניתי את מראה פניו?

מהו הזיכרון?

האם הוא אמיתי או משהו שאנחנו יוצרים לנו כדי להבין טוב יותר את מה שהיה. האם אנחנו מעבדים אותו כדי להתאים אותו למחשבות? איך נדע שמה שאנחנו זוכרים זה מה שבאמת היה ?

האם הזכרון הוא האני שלי? האם האני הוא אחר בכל פעם שהזכרון משתנה?

זה מה שקורה כשמחפשים משהו ולא זוכרים היכן הוא מונח, ומוצאים דברים שמעוררים זכרונות שהיו או לא...