נאמנות

מדוע התפורר חיוכך,
גז כמו מוץ מרחף,
ומערות אפך רחבו בכעס?

ראי, הנה אני איתך
כאן ועכשיו, ברגעי מגע,
בנשיקה אדומה
כשאקדח עיניך יורה
בי קלעי תשוקה.

 מה יהיה מחר? את שואלת
אני רק יודע שהיום
אני אתך,
ומחר -  אולי אוהב אחרת,
כי היום הוא העכשיו
היצוק באספלט דרכים,

והמחר הוא אחר,
חופשי, תחת שמש אחרת
רתום למרכבות עבים
הנהדפות אל האין נראות
ושם תחת אפריון 
הסתירות והמסתורין
אהיה אולי
רק רוחה של אהבה.