בנושא של פינת התפוח - כיבוד הורים

כיבוד הורים.

כיבוד  להורים או כיבוד הורים?

 והשאלה היא האם, מי שמכבד בארוחה הוא זה המעניק כבוד?

האם זה המגיש כיבוד ואפילו כיד המלך,

הוא זה שמעניק כבוד והוקרה?.

אני חושבת שממש לא.

 והסיפור הזה יסביר ויבאר.

היו זוג הורים ולהם היו  שלושה  בנים ובת אחת  לקישוט.

כל יום  האב היה יוצא לעבודתו בשוק הסיטונאי

ואילו האם טיפלה וטיפחה את ילדיה עד שגדלו והתבגרו,

רק אז הא חשבה לצאת לעבוד, אבל לא עבר זמן רב

נישאו הילדים  , קודם הבת ואחריה הבנים בהפרשים קטנים

שניים מהם גרו קרוב, האחד בעיר רחוקה ואילו הבת גרה זמנית אצל ההורים.

כעבור כשנה התחילו להגיע , אחד אחרי השני  הנכדים.

ראשונה ילדה הבת, אחרי כמה חודשים יצאה לעבוד וביקשה,

 נכון יותר העמידה את אמה בפני עובדה לשמור על התינוק.

כך התחילה האמא שוב לטפל בתינוקות.

שלוש שנים גרה הבת עם בעלה וילדה אצל הוריה ואז עברו דירה ,

לא רחוק מההורים כדי שימשיכו לעזור גם עם התינוק השני והשלישי כל אחד בתורו עד לכתם לגן.

והתחילו הבקשות  לטפל, לשמור , להשגיח,

כך שהיא כבר לא יצאה לעבוד בחוץ ועבדה מאד קשה יותר מאשר כאשר  גידלה את ילדיה.

אף פעם לא התלוננה ולא רטנה, עזרה לכולם בשמחה  ובאהבה.

אך כשהתחילה  האם לעזור גם לאחרים ופחתה העזרה שלה לבת,

זו התחילה להתלונן ולהגיד שהאמא מפלה בינה לבין האחים.

ההורים אירחו בשבתות את כולם ואז האם הכינה ארוחה גדולה ,אף אחת מהכלות ולא הבת לא הציעו עזרה.

פעם ב.. היה אחד הבנים מזמין את ההורים אליו, לארוחת שישי,

 הילדים  הקטנים שמחו לבואם , תמיד באו  לשם עם מתנות.

 ההורים לא הרגישו   בנוח שם,

הכלה החמיצה פנים, לא ישבה איתם לשולחן, רוב הזמן התעסקה בכלים ועם הילדים והתעלמה מההורים.

ההורים הבליגו למען שלום בית.

ואילו הבן הצעיר   אמר להוריו אתם  תמיד מוזמנים, מתי שאתם רוצים בואו.

לא קרקרו סביבם ולא ערכו שולחן עם ארוחות, אבל קיבלו אותם במאור פנים.

ההורים הרגישו שהם רצויים ,

ואילו הבת אף פעם לא הזמינה אליה , טענה שאין לה זמן ולא כח לארח,

 היא באה עם ילדיה מתי שבא לה ומתי שהיתה צריכה עזרה, ועוד תמיד ביקשה  עזרה כספית,  כי,

לטענתה, היא לא מסתדרת עם המשכורת.

האחרים די התעצבנו עליה, נוצר קרע בין הילדים לאחותם ובין אח לאח על רקע ההתנהגות כלפי ההורים, להורים זה כאב מאד והם קיבלו החלטה..

שבת אחת כולם התאספו אצל ההורים לארוחת צהרים,

אז הודיעו ההורים לילדיהם שהם  החליטו לעבור לדיור מוגן.

הילדים היו בהלם. ולאן נלך בשבת? שאלו, ואפוא נחגוג את החגים?

 שאלו . והוסיפו ,ומה עם הבית? מי יגור בו? אפשר למכור אותו ולהתחלק בכסף?

הרבה שאלות נשאלו ,אך ההורים לא ענו חיכו שיהיה שקט ואז ענו:

לא מוכרים את הבית, אנחנו משכירים אותו,

הילדים כעסו ומאותו היום, הבן והבת הפסיקו לבקר אצל ההורים והפסיקו להזמין אותם חוץ מהבן הצעיר שקיבל את ההחלטה בהבנה, הוא  קם חיבק את אמו ולחש לה: 

כל הכבוד אמא, אתם נוהגים בחכמה.