"לא שוכחים אף אחד"

"לא שוכחים אף אחד"

המשפט שהיה המוטו ביום הזיכרון של ארגון משפחות נרצחים ונרצחות   

על המסך הגדול

מתחלפות התמונות

הם עומדים בשקט - דרוכים

מחכים לתמונת יקירם

התמונה מופיעה

הם מושיטים יד נוגעים לא נוגעים

בזוית העין עולה דמעה על גדותיה

ומתגלגלת על לחי

התמונה נעלמת

בשקט הם זזים מפנים מקום

לתמונות הבאות

אל הפנים היְשָנוֹת

מְפַנִים מקום קרוב למסך

לאמא ולאבא שיראו את ילדם

ולילד שאבא שלו שם בתמונה

כמו תמיד מחייך אליו

ושוב זזות השורות והם חוזרים

והתמונות מתחלפות

ושוב פניו על המסך

ושוב מופיעות פניה והיא יפה כל כך

ושוב היא מחייכת - חיוך שלא נמחק

היא נראית אותה הדבר, לוחשת האם

הם לא מתבגרים שם בתמונות

רק בפניהם של העומדים מול המסך

משאירות השנים רישומן.

אחר כך הם נכנסו לאולם

הדליקו נרות זיכרון

נשאו דברים

שיר הושר

ואז מתוך הקהל עלו הקולות

...נרצח בינואר בן שבע עשרה היה

בחודש מאי שנת אלפיים וארבע

נרצח והוא בן ארבעים ושתיים...

בת עשר ובת שש היו הבנות

שאבא שלהן רצח אותן...

והקול מונוטוני

קולות גבריים וקולות של נשים

שם ושנה

שם ושנה

וזה לא נגמר...

אחר כך השקט חזר לאולם

אחר כך הם התפזרו

על המסך בחוץ קפאו פנים

אבל בלבם הם לא יקפאו לעולם.