שירים

ואולי מאוחר מדי? אילנה בר-שלום 15.12.014

ואולי מאוחר מדי?
אמנון הרבה בנסיעות, גם לחו"ל יצוא לא מעט. בשרותו הצבאי שימש כתב והיה מרוצה מעבודתו
אף כי היה בורגני ואמיד למדי, התנהג בפשטות ורוך לב.
כשנישא לאורית תמך בה , בנטייתה ללמוד אומנות ומשחק.
במיוחד בינסיונותיה העקביים לכתוב שירה  צעירה , יפה ונוגעת ללב.
מפוליטיקה התרחק וגם מחברה זרה. של מלחים, שעבדו בנמל הסמוך למקום עבודתו.
שמנמן היה ואוהב מזון מהיר, צ'יפס, המבורגר עם רוטב סויה.
בכל מקום בארץ ובחו"ל היה נכנס למקדונאלד
בכתבותיו בעיתון התעלם מעוני ודלות  ואהב לסקר את 'מעמד הביניים',ו החברה הגבוהה.
בזבזן היה בחיי היומיום ומאשתו לא חסך דבר. כשנפגשו לראשונה במקדונאלד התאהב מיד .
כי הבין , שבעמידה מול החיים, בורח  מן האמת.
תשוקתו לאהובה גברה על בדידותו והיה מאושר עד מאד בנישואיו. ילד לא נולד לזוג, למרות הינסיונות להביאו לעולם.
באחד מטיוליו במזרח פגש בסיגלית. עדינת נפש ונבונה ,הרשימה אותו בעולמה השונה לכאורה מעולמו.
אמנון האמין באמונה מיסטית, שההרמוניה ביחסיהם תימשך עוד זמן רב

כשהחלה ללמוד באקדמיה לאמנות,  סייע לה בתשלום והם החלו ליהפגש בקביעות.
מעולם  לא סיפר לסיגלית, כי הוא נשוי, בעל משפחה.
יום אחד הביאה אורית את ידידתה הטובה לביתה והן משוחחות בחום על אהבתן המשותפת
לשירה. קול צחוקן התרונן משמח  בחדר.
כשנכנס הביתה קרא בקול עליז "אורית, אהובתי אני בבית"
הכירו השיבה אשתו בחביבות , זה אמנון, בעלי וזאת סיגלית.
מבטיהם הצטלבו בהפתעה, כשהבחין בהריונה הבלתי צפוי הבין....
אולי מאוחר מדי?

"כל הזכויות שמורות"

תגובה של זיגי בר-אור -
הרבה בנסיעות, גם לחו"ל יוצא לא מעט. בשרות הצבאי היה כתב.
נשמע אותנטי, בהחלט יש מקרים כאלו.

תגובות