סְעָרָה

סְעָרָה

בְּתוֹךְ סְעָרוֹ שֶל הַיָּם

חִיפָּשְׂתִי אוֹתָךְ,

לא יָדַעְתִי מַרְאֵךְ

אֲבָל יָדַעְתֵי

שֶרַק אַת תָּבִינִי

אֶת אֲשֶר הַרוּחַ מְסָפֶּרֶת לִי,

תֶדְעִי אֶת קוֹלוֹתֶיהַ.

יָדַעתִי שֶרַק אַת שוֹמָעַת

אֶת הַמִּילִים,

שֶהַרוּחַ מְעִיפָה מִתוֹכִי

וְהֵן מִתְעַרְבֵּלוֹת בַּאֲוִיר הַרוֹתֵחַ

וּמְגִּיעוֹת אֶלָיךְ.

זַעַפּוֹ שֶל הַיָּם הִקְצִיף אֶת הַמָּיִם

וְאַת שָמַעתְּ גָּעַשַם

וְאַת שָמַעתְ אֶת קוֹלִי

נִמְהַל בְּרַעַם מִתְגַּלְגֵּל.

בְּסְעָרוֹ שֶל הַיָּם

מָצַאתִי אוֹתַךְ –

וְאַת יָפָה יוֹתֵר

מִכּל יוֹפִי שֶיָדַעתִי

אֵי פָּעָם.