הנס הגדול ביותר שקרה לי בחיי-לפינת התפוח של אילנה

השעה היתה שש לפנות בוקר.דפיקה בדלת-ניגשתי ובפתח

עמדה חברתה הטובה של ביתי הבכורה.חייכתי אליה בחביבות

ביתי כבר היתה מוכנה לקראת בואה והתרגשה לקראת הטיול

השנתי-טיול בר-מצווה שבו כל השכבה עמדה להשתתף בו.

היא הכינה את תרמילה ואני הבטתי בהן ומשום מה ליבי היה כבד עלי

.חשתי מועקה ולפתע כל כך חפצתי לומר לביתי-שירי אל תסעי

אך התעשתתי-לא רציתי לאכזב את שתיהן והמילים לא יצאו מפי

איחלתי להן נסיעה טובה וניפרדנו בנשיקה.בצאתן אינסטקטיבית

הדלקתי את הרדיו והתכוננתי לשמוע חדשות בכל שעה נתונה.

בדיוק בשעה תשע  היתה לי הרגשה נוראית שמשהו קרה ואכן הקרין

הודיע בחדשות על התאונה בה רכבת התנגשה באוטובוס בחוף

הבונים וישנם הרבה פצועים והרוגים.את שיגורתי לי בא לי

קיבלתי פיק ברכיים והתחלתי לרוץ כל עוד נפשי בי לכוון בית הספר.

שיירה של מכוניות כבר היו בדרך למקום ואני רצתי הבטתילעבר

השמיים וזעקתי-אלוהים החזר לי את ביתי בשלום ואני מבטיחה

לך לשמור שבת-רצתי וזעקתי...

פתאום ראיתי מולי תוך כדי הריצה שלוש נשים לבושות בלבן-לא מוכרות

אחת מהן ניגשה אלי ושאלה אותי -האם ביתי לומדת בכיתת מוסיקה

עניתי לה כן והיא אמרה לי בקול מרגיע שאל לי לדאוג כיון

שהכתה הזאת לא ניפגעה והכל בסדר-הבטתי אחורנית  לעברן

לאחר שניה ולא ראיתי אותן-שמא היו מלאכים?

המשכתי לרוץ לכוון בית הספר מעולפת ולא רגועה ואמרתי

עד שלא אראה את ביתי חיה ונושמת לא ארגע חיכינו לאוטובוסים 

ברגע שירדה מן האוטובוס לא פסקנו לבכות

יותר מעשרים חבריה וחברותיה נהרגו-חלק גדול ניפצעו קשה

ואני שקיבלתי את ביתי במתנה זוכרת יום יום את הנס ואת הנדר

שומרת שבת ואף ביתי חזרה בתשובה

זהו הנס הגדול שקרה לי בחיי ואני מודה על כך יום ביומו.