התו הבודד

קמתי אני ואסובב בעיר,

כהלך צמא במדבר יגונו,

לחפש תו בודד שיהא לי לשיר,

שאתחמם רוגע מול אח ניגונו.

אך הרחובות ריקים ואילמים כשתוקי,

ואיומה שתיקתם כשל איש בשורה,

ואין הד העונה לקולי ממרחקים,

והעיר כולה מוצפת בכיעורה.

בלילות טבת הקרים אראהו בחלומי,

את התו הישיש הקורא לי לשוב,

ואזעק בשנתי כי חרב עולמי,

כי לשונו כדמות חמת עכשוב.

ובקומי לא ידעתי את התו הבודד

המביא נחמה ללילות חשוכים,

ולכן בארצות הקור לעד אהיה נודד,

לחפש, מוכה דממה, שושנה בינות חוחים.