בְּמַדְמֵנַת הַשְּׁבִי / נסים  פרנקו

יַאָבְתִּי הֱיוֹת כַּדְּרוֹר הַחוֹלֵף

מֵעַל מַדְמֵנַת הַשְּׁבִי

לָתוּר פִּינָּתִי וּבָהּ אֶצְטַנֵּף

בְּפַזְּמִי , לַחַן שְׁבִי –

בְּאַחַת נֻתְּקוּ אַסּוּרֵי לִבִּי

וָאֶתֵּן בּוֹ אַהֲבָה

עֵת לָתֵת רִנָּה בְּנִימֵי חוּבִּי

עִם שֶׁמֶשׁ הוֹלֵךְ וּבָא

בָּדָד הֱיוֹתִי זֶה שָׁנִים אֵין סְפוֹר

וְכִמְעַט קָהוּ חוּשַׁי

תָּעִיתִי סוּמָא בִּשְׁבִילֵי הַכְּפוֹר

צִינָּה חָדְרָה תְּחוּשׁוֹתַיי

אָזוּק וְנִרְפֶּה לִבִּי הַשּׁוֹטֶה

הָרוֹקֵם לוֹ אַשְׁלָיוֹת

בֵּין הַמַּבָּט לַחִיּוּךְ יִתְפַּתֶּה

כִּי תַאֲוָּתוֹ לִחְיוֹת –

הִתְחוֹלֵל בִּי גָּדִי וְהִכַּרְתִּי

אֶת הַיְּחִידָה בְּחַיַּי

וְאָרוּר הַיּוֹם לָהּ הִתְנַכַּרְתִּי

עַד לָאַחֲרִית יָמַי…

בְּלֵב כָּל גֶּבֶר תִּשְׁכּוֹן אַהֲבָה

לַיְּחִידָה בְּחַיָּיו

וְאֵי מִי הַגֶּבֶר יָבִין  טִיבָהּ , עַד

כִּי ייִתַּמּוּ יָמָיו.