הפסקה למחשבה.

אנשים שטחיים נשארים על הקרקע

ואילו אנשים עמוקים מעדיפים לצלול או לעוף

כי הם רואים מה יש על הקרקע

ואז הם מעדיפים לצלול מעל העננים.

נשכבתי על ספסל בגינה כשהייתי בדרך לבית, שתיתי ועישנתי הלילה כמויות אדירות של אלכוהול וסמים שאין מצב שההורים שלי שעכשיו מתעוררים לעבודה יראו אותי.

אבל זה לא באמת הסיבה שאני מעדיף לשכב על הספסל הזה בשעה שש בבוקר, אני נשכב גם כי כואב לי. ולא לא הרגל או הראש, כואב לי הלב.

ראיתי את קרן הלילה אחרי בערך חמישה חודשים שלא יצא לי לראות אותה או לדבר איתה. ראיתי אותה בבית המרזח שבוא ישבתי עם כל 'הג'מעה' שלי והכל היה טוב ויפה, כשלפתע מדלת הכניסה נכנס בחור גבוה בעל גוף מוצק שחולצתו השחורה צמודה לגופו, הוא נכנס לפאב כשהוא מחזיק יד בידו והיד הזאת לא אחרת מתחברת לגופה של קרן שהייתה פעם שלי, הייתה לנו אהבה גדולה. קרן שמה לב אליי גם אך בחרה לשחק אותה מתעלמת מעצם קיומי ואפילו הביאה ל'שרירן' שלה צרפתית לוהטת ולאחר מכן דפקה לי מבט של "אתה על הזין שלי" אני יכול להבין. אחרי הכל אני זה שזרקתי אותה ובשביל מישהי אחרת.

אז אני שוכב על הספסל כשאני מסטול לגמרי עם לב שבור. אבל לא רק בגלל הדברים האלה אני שוכב עכשיו על הספסל. אני שוכב גם כי אני מחכה למישהו. והמישהו הזה זה הדוור שאמור להביא את הדואר שלנו היום בבוקר לבית והוא עובר תמיד דרך הגינה הזאת. אני רוצה לתפוס אותו לפני שהוא מביא לנו את הדואר וההורים שלי יראו ישר את המכתבים. אני חייב לתפוס אותו כי אני לא רוצה שההורים שלי יראו את מכתב ההזמנה שלי לבית משפט על זה שנסעתי בשוכרות לפני שבוע ימים ופגעתי בעובר אורח תמים ופצעתי אותו אנושות והבנאדם בקומה עכשיו. אמא שלי עיתונאית פלילים ואבא שלי עובד במשרד פרסום גדול בארץ ואם דבר כזה ייוודע להם זה יכול לדפוק להם את הקריירה חזק מאד.

אז אני שוכב על הספסל כשאני מסטול לגמרי עם לב שבור ומחכה לדוור שיגיע לפה אבל לא רק בגלל זה אני שוכב בספסל, אני שוכב בגלל רעיונות חדשים לכותרות לפרסומות. אני קופירייטר בחיי היומיום שלי. מתחת למסכה הילדותית שלי מסתתר אמן הדלות והעצב המביא כותרות ציניות לקבוצות של אנשים שלא יודעים שהם אפילו אוהבים את מה שהם רואים, ותפקידי הוא לגרום לדעת שהם רוצים את המצור מבלי לדעת בכלל איך הוא פועל.

אז אני יושב על הספסל בשעה שש בבוקר בגלל שאני מסטול, עצוב ומביא כותרות. והכל תוך כדי שמולי אני רואה עוד אדם השוכב על ספסל, אולי הוא הומלס, או אולי הוא נמצא במצב כמו שלי. ואין אני יכול לשפוט אותו, זהו לא תפקידי.