חזרה ליצירות
פוסטים

ילדי הבורות

טל עומר | (21/01/2015 01:17) | 116 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
פעם נפלת לבור
 אף אחד לא ראה,
אף אחד לא שמע,
טיפסת בציפורנייך מעלה, הרגבים הקשים נדחסו בם.
באפיסת כוחות עלית מעלה.
 ציפורים רעות חגו לא רחוק, צחוקם מלגלג, מתקלס להכאיב ,
 האדמה ממנה נוצרת הנחילה בך חיים ,
שאגת את זעקתך, וקרעת את כול הקמים עליך.
 המשכת הלאה, נטמעת, הצלקות הגלידו, רצית לשכוח.
מדי פעם זרקת משהו לסתום את הבור,
אך הבור נשאר מדמם בתוכך, סוחט אותך.

 מדי פעם חשבת לברוח מהמציאות,

החברים שלך הבטיחו לך לעוף,
 נכנסת לסרט ושכחת איך יוצאים .

 שוב את בבור, ידיים זבות דם,

שבורה,הוזה עד כאב, הפכת זרה לעצמך.
 איך יכולת לשכוח כמה זה כאב ,
לא עצרת לעכל שהיא לא הייתה שם,

לא הגנה בגופה על היקר לה מכול.
שהיא נתנה לך לפול,
כי ככה זה, וזה מה יש .
  ופעם כולם היו ככה,
 זורקים את הילדים שלהם לתוך בור, שיצאו מחונכים.
וכמה זה קשה שאין לך את מי להאשים ,
 איך אפשר לכעוס על בן אדם שמת, 
ואיך אף אחד לא יבין אותך, 
רק ילדי הבורות.

תגובות

חזרה ליצירות