נשמת ערפל

וזה קצת מוזר

שאחרי שכבר לא

זה הלך וחזר

ואנחנו עוד פה

ואור חדש שמפציע

מתוך שמש שמתגלגל

והשחר שבא כמודיע

שמה שהיה, היה ובטל

אז בואי ונאפשר לשחר

להאיר עלינו באורו הנרגש

בואי ונאפשר לשחר

להתחיל עלינו בוקר חדש

וזה קצת מבלבל

כל הפחדים האלו לשווא

והעבר שלעולם אינו חדל

למשוך אותנו אליו

ועץ חדש מלבלב

מתוך ההוא שנרקב

ומה שהיה הוא בעצם הלב

של חלק ממה שעכשיו

אז בואי ונניח לאדמה

לגדל אותנו כמו שרק היא יודעת

בואי ונניח לאדמה

להצמיח בנו אוליי, מפרי עץ-הדעת

וזה קצת מדמם

השריטות האלו שלנו

לא יבינם זר, או מכר

ולעיתים גם לא אנו

והרוח נושב ללא-רחם ומסיע

קרעים ופצעים בנשמת ערפל

ויש שיחשוף מתחתיו במפתיע

נוף בראשית, שהכל לו תפל

אז בואי וניתן לרוח

להעיף אותנו, אל שהוא חושב

בואי וניתן לרוח

לגלות בנו, את שמסתיר הלב