א

כִּי יָפִית, כִּי נָעַמְתָּ – שַׁבְרִירִית וּבוֹטַחַת,

כַּעֶבֶד אָבוֹא אֲבָנַיִךְ סַתֶּת !

כִּי הָיִית בִּי כְּדָם וּכְיֵין הַמִּרְקַחַת,

כִּשֶׁבּוּעָה קַדְמוֹנִית נוֹרָאָה עַל מִזְבֵּחַ.

אִם נָבוֹא שִׁכּוֹרִים לַחֲלוֹם מוּל חוֹפַיךְ,

בִּשְׂפָתַיִם קמוּצוֹת לִשְׁרוֹק לַךְ שִׁירוֹת -

אִסְפִי פָּנֵינוּ בְּקֶסֶם שוּקַיךְ,

בְּעֵינַיִם לַחוֹת הַקּוֹרְאוֹת – לַגַרְדּוֹם !

עֵת הָעֶרֶב יוּתז בְּגַרְזֶן חַשָקַיךְ,

וְהַלַּיְלָה יוּכרָז צִבְעוֹנִי מְבּוּשָׂם,

יִהְיוּ הָאוֹרוֹת רוֹחֲצִים אֶת פָּנֶיךָ

וּתְרוּעַת הַמּוֹנִים תֶפַכֶה בְּדָמֵךְ.

מָה יָפִית !  מָה יָפִית !  עַקְשָׁנִית וּמְטֻפַּחַת,

בְּעֵינֵי סַכִּינִים וּזְהָבְךָ הַנִּגָּר.

בִּשְׁעָרֶיךָ אָבוֹא כְּלֵיצָן צָרוּר מִטפַּחַת

לְהַגִּישׁ סִרפַדִים לְךָ אַבֶל כְמָתַת.