עַל מַהוּת הַקִּיּוּם הָאֱנוֹשִׁי

בְּמוֹת הַקַּיִץ אֲנִי חוֹלֵם עַל סְפָרִים חֲתוּמִים.

בְּמַעֲמַקֵּי לֵילוֹתָיו בֵּן חֲלוֹמוֹת קוֹדְחִים,

מַדְלִיק לִי סְתָוִים עַזֵּי דּוֹפֵק וּכְחֻלֵּי מַבָּט,

אֲנִי מַבִּיט מַעֲלָה אֶל מַסָּעוֹת הַכּוֹכָבִים.

הָאָדָם תַּיָּר הוּא - בְּתוֹךְ נוֹפֵיי חַיָּיו.

סְחַרְחַר כְּנִגּוּן נָד הוּא – עָרֵל שְׂפָתַיִם מְנֻכָּר.

יָתוֹם תִּקְוָה, סוֹבֵב לָעַד – נוֹשֵׂא כִּנּוֹר אָשָׁם,

בֵּן מְעַגְּלֵי כְּמִיהָה וָחֶשֶד – כּמוֹ לוּלְיָן נִרְדָּף.

אַבְנֵי הַתְּהוֹם אֲשֶׁר טָסוֹת לַמֶּרְחַקִּים זָרִים,

הַנִּצְרָפוֹת בָּאֵשׁ כְּמוֹ גְּדוּדִים לַקְּרָב –

קָמוֹת בְּךָ כְּמוֹ שִׁקּוּי עַתִּיק שֶׁל צוֹעֲנִים,

כְּמוֹ קְרִיאַת תִּגָּר מִתּוֹךְ עֶרְוַת הַנְּשַׁמָּה:

הַבֵּט עַל אֲדָמָה זֹאת קְשַׁת הָרְגָבִים !

טְעַם מִפֵּרוֹתֶיהָ: שְׁחוּנִים הֵם וּמָרִים.

הִכּוֹן אָדָם לַדֶּרֶךְ וְשָׂא מֵאֵל קְלָלָה,

- קַשִּׁים יוֹשְׁבֵי הַחֶלֶד, מָרִים שׁוֹכְנֵי דּוּמָה ...