חלומות נעולים

בִּצְרוֹר קָשׁוּר וְנָעוּל סוֹגֶרֶת אֶת הַחֲלוֹמוֹת...
לֹא יוֹדַעַת אִם אֶפְרֹם פַּעַם אֶת הַקֶּשֶׁר
בְּשַׂקִּית נַיְילוֹן, אוּלַי בְּמִזְוָודָה, שָׂמָה אֶת הַכְּאֵב וְהָרְצוֹנוֹת
וּמִתְבּוֹנֶנֶת מֵרָחוֹק, מְנַסֶּה לְהָבִין אֶת פשר
הַתִּקְווֹת שֶׁהָיוּ כָּאן רַק אֶתְמוֹל
מוארות בְּאור הזרקוֹרִים
הִנֵּה הֵן כָּאן, נְעוּלוֹת בְּשַׂק גדוֹל
טִיפּוֹת קְטַנּוֹת, פֵּרוּרִים, פֵּרוּרִים
ודי.
צביה גולן, פברואר 2015