טוב

טוֹב

הַשּׁוֹאֵב אֶל תּוֹכוֹ

שְׁיָרִים קְטַנִּים שֶׁל קֹשִׁי,

שֶׁל חֹסֶר הֲבָנָה, עַד חִדָּלוֹן.

אֶקְרָא לוֹ וְלֹא יָשׁוּב,

לֹא עוֹד בִּשְׁבִילַי אֹמַר, אַךְ

מִדָּתוֹ שֶׁל הַטַּעַם הַנּוֹתַר

לֹא מַרְשֶׁה, כְּמוֹ

לְטַפֵּס עַל עֵץ תּוּת שֶׁל יַלְדוּת

לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹתָיו הַמְּתוּקִים

לַחְזֹר הַבַּיְתָה עִם בְּגָדִים מֻכְתָּמִים -

נִתְקָלִים בְּפָנֶיהָ הַחֲמוּצִים שֶׁל אִמָּא,

וְהִמְשַׁכְתִּי עוֹד פַּעַם וְעוֹד עַד

שֶׁוִּתְּרָה. אָז הִפְסַקְתִּי -

וְעָבַרְתִּי לְגַדֵּל זַחֲלֵי מֶשִׁי,

לְטַפֵּס כְּדִי לִקְטֹף לָהֶם עָלִים.