הקדמה. בעשרות השנים האחרונות, כמות הסטודדנטים המתענינים בלימוד שירה באוניברסיטה, קטנה והולכת. כמובן, אחת הסיבות היא המכללות, והעליה במספר הסטודנטים הלומדים מקצועות פרקטים, כגון הנדסה. עוד סיבה ללא ספק היא הפיחות העצום במעמדה של השירה העברית בציבור, במיוחד השירה הנכתבת ב 40 השנה האחרונות, הנתפסת כשיעמום שלא ראוי להתיחסות. הציבור לא רק סולד משירה זו, אלא גם מתייחס למשוררים בביטול. אולם קיימת סיבה נוספת להתרחקות הסטודנטים מלימודי השירה.
מיכאל גלוזמן כמרצה. מיכאל גלוזמן הוא מרצה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. הוא בודאי מרצה גרוע מאוד. אולם מאיזה בחינות? מיכאל, לא ניחן ביכולת הבסיסית להסביר את כוונתו לקהל הסטדנטים. לכן הוא מסביר באריכות ושוב ושוב את אותו נושא, מזוויות שונות. הדבר הופך אותו למרצה משעמם ומתיש מאוד.
לא אשכח שבקורס על התאוריה של השירה, שהתמקד בנושא האלוזיה, נתן המרצה חומר רב לקריאה כל שיעור. הסטודנטים לא קראו. וכשגלוזמן הבין את זה. עזב בחמת זעם את השעור, וחזר רק בשעור הבא. הסטודנטים כמובן המשיכו לא לקרוא את החומר.
מיכאל, כמו שמדגימה האנקדוטה שסיפקתי, חש ומדגיש את עלבונו. עלבונה של השירה העברית. אולם האם הוא עושה מאמץ אינטלגנטי, כדי להעלות מחדש את קרנה? לא. למשל:
מיכאל גלוזמן, בחירת השירים. חלק ניכר מהשירים איתם מדגימים גלוזמן נקודות שונות בשעורים אותם הוא מעביר, הוא מאוד לא אטרקטיבי. למשל השיר הבא של שלונסקי:
עמל/שלונסקי
הלבישני אמא כשרה כתונת פסים לתפארת
ועם שחרית הוביליני אלי עמל
עוטפה ארצי אור כטלית
בתים ניצבו כטוטפות
וכרצועות תפילין גולשים כבישים סללו כפיים
השיר פשוט לא רלוונטי רגשית לימינו. כלאמר התישן ומעורר פיהוק, ואפילו תמיהה. מדוע לא חהסתפק בללמד את השיר הפרוע והמקסים של שלונסקי?:
אני השיר/שלונסקי
אם תבל היא שיכור וקרוע
אני הוא שירה הפרוע
אני השיר
כמובן שהגיוני ללמד את השיר הראשון כדוגמא לשיר שהתיישן. אולם למיכאל יש נטיה להקדיש זמן רב להדגמת שירים שהתיישנו. ונסיון יהבין מה התיישן בהם. נושא ראוי, אולם בפועל מה שקורה זה שהסטודנטים לומדים שוב ושוב שירים מעפנים שהתיישנו. כך גלוזמן מרגיז מעייף ומבעס את הסטודנטים שוב ושוב. אותם סטודנטים שאמורים להוביל את השירה העברית. גלוזמן מחדיר בהם שנאה לשירים המשעממים, ומדכא אותם. יש ללמד אך ורק שירים אטרקטיבים.
מיכאל גלוזמן המחקר האקדמי. המחקר האקדמי של גלוזמן, מתמקד בהפעלת תאורית הספרות (למעשה תאוריה לא רק של ספרות), החדישה יחסית, שנקרת "התאוריה", ששלטה בממסד הספרותי בשנות השבעים והשמונים, ( ופותחה על ידי לוי שטראוס, בארת' , דרידה , פוקו, ואחרים), על השירה העברית לתולדותיה. קודם כל הרעיון עצמו של גלוזמן להפעלה זו, הוא טרויואלי.
המבחן האמיתי של צעד כזה הוא לא האם גלוזמן מוסיף נקודת הסתכלות חשובה על הספרות העברית לתולדותיה. אלא האם נוצרה שירה חדשה וראויה בשנים האחרונות, בעקבות מחקריו או בכלל שירה ראויה המושפעת מעקרונות התאוריה.
התשובה היא שלא, למשל שירת המגדרים (פמיניזם, שירה גאה, ועוד) בישראל היא בעצם רק שירת קליקות שאיש אינו קורא, כבר עשרות שנים גם במגדר הרלוונטי עצמו. שירה משעממת לא אטרקטיבית, שבאופן קונסיסטנטי לא עומדת במבחן החשוב מכל, ובעצם היחידי, מבחן הקורא.
גם נסיונו של גלוזמן להעלות משוררים לא ידועים כגון אבות ישורון, לא צלח. משורר חלש זה נהדף שוב ושוב מהבמה תוך זריקת עגבניות, על ידי הקוראים. האם באמת זה מענין לגלות משוררי קאנון חדשים, מזמן עבר רחוק, ולהתוכח על כך, כשאיש לא קורא שירה. מדוע לא להתמקד בלנפות את השירים שהתיישנו, מדוע לא לטפח משוררים אטרקטיבים בני ימינו?
מיכאל גלוזמן והשירה העברית בשנים האחרונות. בשנים האחרונות בה היה כח מוביל בשירה העברית. השירה המשיכה לאבד באחיזתה בציבור. נכתבה שירה גרועה מאוד.
מיכאל גלוזמן ההסבר. נראה שבשנים האחרונות ככל שירדה אחיזתה של השירה העברית בציבור, ונכתבה שירה יותר ויותר גרועה. כך עלו לשלטון, כוחות פחות מבריקים, משוררים, עורכים, מרצים.
מיכאל גלוזמן הציון הסופי. יכולת כמרצה: 2/10 בחירת שירים: 3/10. ציון סופי: 2.5/10
דנה אולמרט כמרצה. דנה , שהיא גם מרצה בחוג לספרות כמו מיכאל, ומרצה יותר ראויה, ממנו. אם כי עדיין די גרועה. היא ניכנה ביכולת להסביר את החומר לסטודנט, אולם עושה טעויות רבות כגון ניהול כושל של הזמן. היא מתעכבת על נקודה שולית, ואז רצה בקצב רצחני על המשך השעור. ועוד טעויות רבות.
דנה אולמרט, בנית הקורס, מבוא לשירה העברית החדשה. סקירה לא רעה, אבל בתוספת בעיה רצינית. אולמרט שמה דגש רב על משוררים ומשוררות בשולי הקאנון, בתהיה, אולי הם לא פחות טובים ממשוררי הקאנון, לפחות לא בהרבה. הבעיה היא שהם בהרבה פחות טובים, והסטודנט נתקל בשירים מעפנים לרוב.
דנה אולמרט בחירת השירים. כמו גלוזמן, בחירה איומה. השירים של המשוררים הלא קאנונים כמעט תמיד גרועים, ומשעממים. גם כשנלמד משורר קאנוני חלק גדול מהשירים שמלומדים הם שירים לא ידועים של המשורר. והם לא ידועים כי הם פחות טובים, ומבעשים את הסטודנט. מדוע בחרה בשירים לא בולטים של גולדברג, ולא במרכזים ביותר, כגון, "ולא היה בינינו אלא זוהר". במקרים הנדירים כשבחרה שיר מקסימים, הסטודנטים מחאו כפיים, כדי לעודד אותה להמשיך ולבחור שירים מקסימים, ולא שירים חשובים, או מי יודע מה.
לפעמים לבש הענין אופי מגוחך כאשר לימדה את שירו הפרובלמטי ביותר של זך מ"שירים שונים", ולימדה רק את השיר הזה שלו:
מתה אשתו של המורה למתמטיקה שלי.
אבוי לאשתו של המורה למתמטיקה שלי.
אבוי למורה למתמטיקה שלי עצמו.
מתה אשתו של המורה שלי למתמטיקה.
אבוי לאשתו של המורה שלי למתמטיקה.
אבוי למורה שלי למתמטיקה עצמו.
מתה אשתו
של המורה שלי למתמטיקה .
אבוי לאשתו
של המורה שלי למתמטיקה .
אבוי למורה שלי למתמטיקה
עצמו
ולא לימדה את השיר המקסים הבא, גם מתוך "שירים שונים":
למען פידיה/נתן זך
בערב הסרתי את המסכה והנחתיה
בפינה כדי שתתייבש עד הבוקר. אינני
יודע אבל קשה לי לישון על אבן. יתכן
שבימי משבר כאלה אני דורש יותר מדי
אבל בלילה אין לי כל רצון לכסות את פניי. אני
שומע את ידי מנגנות באפלה. לא הפסנתרן עם
אצבעותיו המאומנות. המשורר עם פניו האדומות
הצבועות. הוא כמובן מספר כל הלילה לנערים.
הוא אומר 'למען פידיה' ומסתכל להרים. הוא ער,
האור בחלון עוד בוער, הם מקשיבים איך הוא סוער,
הוא אומר "למען פידיה" והם מבינים זאת כמו משל,
מסתכלים סביב בחדר למצוא את הנמשל אבל
הם עדין צעירים, פניהם בהירים, בחושך
אין הם רואים את פני המספר, אינם רואים
כמה הוא ער, כיצד הוא מערים חיוך
אל תוך זקנו, מרעים קצת את קונו, מצטדק, אומר שאינו
זוכר, מנסה להטיל את האשמה על אחר, אבל כשהוא חוזר
'למען פידיה' הוא נעצר, הוא מתחיל להסתכל בידיו כמו
הר, הוא משתתק לרגע, נדמה לו שהוא מדבר, הוא רואה
פתאום את סיפורו נשלם, תם כמו חלום, נגמר. הוא נדהם לרגע,
אבל מיד מסכים
דנה אולמרט המחקר האקדמי. שוב, טעויות דומות לגלוזמן, למשל הבלטת משוררות בשולי הקאנון, ונסיון הכנסתן לקאנון. קודם כל, יוכבד בת מרים היא משוררת בהרבה פחות ראויה מרחל המשוררת. דבר שני כשהשירה העברית גוועת זה באמת לא הנושא לעסוק בו גם לא באקדמיה.
דנה אולמרט הסיכום. למעשה זהה לסיכום של גלוזמן.
דנה אולמרט ציון סופי. יכולת כמרצה. 5/10. בחירת שירים: 2/10. ציון סופי: 3.5/10.
ניר עברון, יכולת כמרצה. ניר עברון מלמד את הקורס, מבוא לתאוריה, בחוג לספרות אנגלית. ניר הוא בודאי משכמו ומעלה. החלק הראשון של הקורס, הוקדש לגישות שונות להבנת והערכת טקסטים ספרותיים, והתפתחותן לאורך הההיסוריה, תוך כדי השתנות התרבות המערבית. החומר לא קשה במיוחד. ניר העביר אותו בצורה משעשעת ומבריקה. בשעור מסוים הוא ייצג בצורה משכנעת גישה מסוימת, ובשעור שלאחריו את הגישה ההפוכה. החלק השני של הקורס הוקדש ל"תאוריה" שאליה התייחסנו כבר מקודם . חלק זה היה רובו של הקורס. חלק יותר קשה. אולי פשוט כי חסרים המרחק והפרספקטיבה ההיסטורית. ניר צלח בצורה סבירה גם חלק זה. היו חלקים שלא הובנו כמו השעור על הפסיכואנליטיקאן לאקאן, ושימושיו לחקר הספרות. אולם בסופו של דבר נראה שהסטודנטים הבינו גם את ה"תאוריה" בצורה מינימלית ויותר, שזה הישג
ניר עברון ציון סופי. חלק ראשון 10/10. חלק שני 7-9/10. ציון סופי: 8.5-9.5/10
זואי בינסטוק, יכולת במרצה. זואי מלמדת את הקורס, ניתוח שירה, בחוג לספרות אנגלית. קורס מבוא שניתן ללמד במספר גישות. כאן הדגש היה על הגישה הנפוצה של הפורמליזם הרוסי. כלאמר לימוד אלמנט אלמנט (מטאפורה, חרוז ...), והדגמתו בשירים. כשבסוף מצטבר ניתוח השיר.
בפנים תמימות, ודגש על היותה מרצה די מתחילה, מעבירה זואי קורס מעולה. משתפת את קהל הסטודנטים, ושולטת בשעור בצורה מבדרת, וביד עדינה ורמה.
זואי בינסטוק, בחירת השירים. כמובן מעולה, הנה שיר:
The sick rose/William Blake
O Rose thou art sick.
The invisible worm,
That flies in the night
In the howling storm:
Has found out thy bed
Of crimson joy:
And his dark secret love
Does thy life destroy.
הרבה שירים ממרכז הקאנון, וגם שירים פחות ידועים. תמיד תמיד נפלאים
זואי בינסטוק ציון סופי: יכולת כמרצה: 10/10. בחירת שירים: 10/10. ציון סופי: 10/10.
סיכום סופי. כמו שהדגמתי סיבה מרכזית למיעוט הסטודנטים לספרות, היא היכולת הנמוכה של הסגל. גם בהוראה גם במחקר, ובכלל.
יש לשים לב שבספרות אנגלית, יש מספר רב הרבה יותר של סטודנטים. בטח של סטודנטים מרוצים.
והערת סיום לחכמי "התאוריה". אולי שכחתם, שבשירה, כמו בהרבה תחומים אחרים, יש רק 2 סימנים, האטרקטיבי, והלא אטרקטיבי. ו "המרכז": הקורא.
