יא, איזה חתונה.

איזה חתונה מפוארת
עוד לא הייתה כזו נהדרת,
איזה יופי של שמלה
כל הנשים התקנאו בכלה.

איזה אולם, איזה כיבוד
אפשר היה ללכת לאיבוד,
כל הדודים וכל הדודות
אמרו: "לא ראינו חתונה כזאת."

והחתן, מה יש לדבר
אפילו אי אפשר לתאר
גבוה, חסון בחליפה לבנה
נראה, כאילו נלקח לשחיטה.

אפילו דודה סוניה בת השישים
לבשה שמלה עם שרוולים קצרים,
עם מחשוף שכמעט הכל רואים
שנסגר "שם", בסיכה עם יהלומים.

והחופה, פשוט קשה לתאר,
הרב במקום לדבר, החל לזמר
והחתן החסון בדריכה השלישית
הצליח לבסוף לשבור הכוסית.

ריקוד טנגו צמוד של חתן וכלה,
אחריהם כולם ביחד בלי פקודה
החלו קופצים ומקפצים ברחבה
וכל האולם מתמלא בשמחה.

הזיעה כבר נוטפת מכולם
לאט-לאט חוזרים לשולחן,
ללגום כוסית לפני שהולכים
ובקושי בקושי מכולם נפרדים.

ליל הכלולות נמשך אי-שם
אבל על זה לא נספר לכם כאן,
כבר השמש זורחת ועוד יום
עייף הזוג, התעוררו מהחלום.

כעת החלו חיים חדשים לזוג
ולזה לא מספיק נשיקה וחיבוק,
צריך להתפרנס, להתחיל להזיע
החיים זה לא פיקניק, בקרוב תינוק יגיע.

גם סבא וסבתא כבר מחכים לנכדים
אז קדימה, לעבודה בלי תירוצים
יש לעבוד מהבוקר עד צאת הלבנה
ובלילה, לעשות ילדים, עד צאת הנשמה.

אבל תמיד נעים להיזכר בחתונה,
איך רקדנו, השתוללנו בלי כל דאגה
ואם ירצה השם ונהיה בריאים
כך יהיה גם בחתונה של הילדים.

                                                      נובמבר 2006