גּוּפִי כּוֹאֵב אֵלָיִךְ

רַצִיתִי אֶת גּוּפֵךְ לְיַדִּי

עֵרוֹם וְעַרְיָה,

לְהַחֲלִיק עַל מִשְטַח בִּטְנֵךְ

לְהַרִיחַ אֶת רֵיחַ שְׂעַרִךְ

וְלִשְקוֹעַ.

שָדַיִם זְּקוּרִים לִקְרַאתִּי

וַאֲנִי, שֶאֵינִי רְצוּיָה,

נִתְלֶשֶת מִתוֹכֵךְ

כְּמוֹ דַּף שֶל יוֹם אֶתְמוֹל

מִלוּחַ הַשָּנָה.

כֹּל יוֹם

בֵּין שְתַּיִם לְשָלוֹש

אֲנִי שוֹכֶבֶת לְבַד

וּמַתְנָה אִתָּךְ אֳהָבִים,

מִתְמַסֶּרֶת לִשְקִיקַת הַבְּשָׂרִים

וְאַת, בְּחֶבְרַת מְאַהֲבָיִךְ צוֹחֶקֶת.

אֶת פִּיךְ הַקַּר אֲנִי נוֹשֶקֶת

בִּבְדִּידוּתִי הַאֲפֵלָה.