לזכרו - לזכרו של יוסי הלמן, חבר יקר שהלך לעולמו

לזכרו

יוסי יקר, הייתי עדה לשיחת טלפון,

שמעתי את בתך אומרת –

רק בן ששים ואחת היה,

כל כך מהר בא המות – לא עצר באדום.

היית מוקף, אמרה, בבני משפחה אוהבים,

שעמדו חסרי אונים

מול המות שניצב למרגלות מיטתך,

וכל שיכלו לעשות, אמרה. היה להקל על מכאוביך

ולא יותר.

וכשחשבתי עליך יוסי,

נזכרתי בשיר האחרון שפרסמת באתר

כתבת אותו לאמך כשהגיעה לגבורות.

חשבת על אמך בסערה משתוללת

זכרת את זכרונותיה הנוראים מתוך השואה

ואותך – הילד המבוהל העומד מולה...

ואתה רק לזקנה הגעת.

כשחגגת שישים, כתבת שסיימת מחצית ראשונה

ואתה נח לפני שלמגרש תעלה למחצית שנייה,

וכמו נבואה, כתבת על המדרגות שלמרתף מובילות.

אמרתי לך אז שאתה טועה –

שהן מובילות לכיוון השני אל האור,

וכי איך יכולתי לדעת שאתה יודע נסתרות.

האם כשכתבת על האושר שלך

שעודו תלוי כחוט השערה, כעלה נידף

כבר ידעת? ידעת כי הוא מתרסק.

פגשתי אותך יוסי יקר רק במילים

אהבתי את כתיבתך, היית גדול בכתיבה

ומבין המילים בצבצה נשמה כל כך יפה

צפה ועלתה הצניעות שבך והאיכפתיות

בכאב כתבת על מלחמות ועל אובדן.

ידעת ללכת בין הטיפות, בין ימין לבין שמאל

כמו בפסוקת השיער,

הלכת בשביל על קו פרשת מחשבותיך

וידעת להשאר יבש נקי וטהור.

אני מביטה לשמיים

ומחפשת את דף השיר העדין והיפה,

שפעם כתבת כי קיפלת אותו למטוס של נייר.

אני מחפשת את המטוס הזה שפיזר מילותיך לרוח

ואסף אותן לשיר.

אני שבה וקוראת את שיריך האחרונים

ומגלה את היאוש שהיה בהם והשלמה עם הסוף,

אתה הרגשת בו מתקרב בצעדי ענק,

כתבת על "נשמה תשושה נפרמת מגוף".

חשבתי על החשכה שירדה עליך

על מלאכים שבאים לחבק אותך.

באחד משירך האחרונים כתבת כי אתה "מחליק אל החיים"

ואני כתבתי לך שלא חייבים להחליק מהר

אפשר להשאר קצת על הפיסגה

ואחר כך לרדת לאט לאט –

וזיגי כתב לך כי לשירך היפים יש טעם של עוד

אנא...

לא הקשבת לנו לא נשארת למעלה

צנחת מהר, מהר מדי, למטה.

שוב לא נקרא את שיריך היפים.

חבל על דאבדין

יהי זכרך ברוך יוסי יקר.