נִיחוֹח מוֹרָן

 רָאִיתִי אוֹתָּךְ וְעֵינָיִיךְ דְּבָשׁ הַיַרְקָן,

וְצְחוֹק מָבַּטֵךְ כְּדַר מַרְגֶלִית,

וּפִיךְ אֶבֶן חֵן כְּאוֹדֶם מִשְׁכָּן,

צִיוּר מְהַלֵךְ, פֶּרָח מַשְׂכִּית.

וְיָדֵךְ עָנוּגָה כְּרוֹך בָּד הַמֶשִׁי.

מַה לָבָן צָוַוארֵךְ כְּעָדִי לְסָפִּיר,

וָאֲנִי כְּכֹהֵן הַלָבוּש בִּגְדֵי חוֹשֶׁן

חֲרִישִׁית מִתְפָּלֵל כְּאֶל קוֹדֶשׁ וּדְבִיר.

אֶל נוֹף חָלוֹנִי עוֹלֶה רֵיח כְּקְטוֹרֶת

נִיחוֹח מוֹרָן כְּבוֹשֶׂם הַמוֹר.

לֹא סָגַדְתִי לַבָּעַל, לֹא נִיפַצְתִי עַשְׁתוֹרֶת

רַק דְּמוּתֵך  לְעַצְמִי בִּיקַשְׁתִי לִשׁמוֹר...