שמרים של אהבה

שמרים של אהבה (או "תמצית הזוגיות")

איך מתגעגעים אחרי עשרים שנה,

למי שאת איתו יומם וליל?

ממה נוצרת ציפייה, לסוף היום

לערב שגרתי, אותו מקום, אותו חלום.

ניסיתי ללוש את הצורך הזה

לעיסה אחת מוצקה.

ולאפות אותו, לעוגה חמה ומתוקה.

אבל הוא, זה החיבור החמקמק

מגיע אלי טיפין טיפין.

מעט תשוקה,

טיפת נוסטלגיה של זוג בשקיעה,

חתיכת זיכרון מהבהב של שניים במשחק,

וחתיכת קפואה של זמן, של שילוב לב וידיים – ממרחק.

כולם, כל הזיכרונות, טובים הם לכיסוי

מתוק

של מאפה הזוגיות

אבל מה הבצק? העיקר? הבסיס?

התשובה היא: אתה, אני ואת

הם הבצק של הזוג.

הלב שלי הוא קמח

ושלך – המים.

דמעותיי המלח

וצחוקך – סוכר.

אך בשביל שמרים, להצלחת העסק

צריך טיפה קטנה, ריכוז של זוגיות.

זה לא זיכרון, גם לא נשמר בפריזר

כל פעם מחדש יש

שמרים ליצור ביחד.

ומהיצירה הזו – טופח הבצק

וכך נוצר מקום, לכל  מה שבינינו.

תשוקה

נוסטלגיה

תוכניות

וכל שאר עולמנו.