מבט

זה התחיל ממבט

הוא היה רק זר אחד

מדויק. משורבט.

הוא נראה כה מיוחד

היא המשיכה במבט

מתדהמה היא נאלמה

הוא גוף שלם. הוא ישות

חתיכה אחת שלמה

וקצת עוד במבט.

והוא כבר קצת יותר.   

בשבילה הוא גוף שלם.

שקל אליו להתמסר. 

זה מבט. או בהייה.

הוא כבר מעבר לגוף.

זה רוחני בהוויה.  

מתפשט בה באיגוף

זה מתמשך. ומתמשך.

זה קל להתמסר.

זה מבט שמסנוור.

מבט – הולך וגובר

מטפס. אובססיבי.

קל להתמכר.

הוא יותר מישות.

מגוף. איך לתאר?

מטפס מהרגליים

ועולה ישר לראש

הצמרמורת בתוכה

כמו בשורתו של המלקוש

זה מתפשט זה מתעלק

זה כואב וזה עושק

זה כמו שק של אבנים

בתוך הלב. זה מין מוקש.

זה גונב את הנשמה.

זה סוחט לה את הלב.

לדם אין אף מוצא

הוא מתרכז ורק לוחץ

וכבר שלה הגוף הזה

הוא גם ראה בה גוף שלם

זה מתפוצץ בם בחזה

זה לעולם לא יעלם

והם יחד כל הזמן

זו תשוקה שאין לה קץ

גם באור ובאשמן

המבט בהם רובץ

אבל פתאום עם עוד מבט.

הגוף שלו כבר לא אחד.

יש בטן יש גם ראש

יש לו קול. ויש לו צחוק.

פתאום זה קצת מוזר.

שיש לגוף הזה סיפור.

פתאום זה קצת מוזר.

להסתכל בו  בניקור

ויש פתאום לגוף

ריח קצת מוזר

יש פתאום לגוף

קצת משהו מיותר

למרות תקופה די ארוכה

פתאום היא שמה לב

שלגוף שלידה

יש משהו מאכזב

ועם עוד קצת מבט

פתאום נמאס לה מהכול

היא שונאת את המראה

את הגוף ואת הקול 

ועם עוד קצת מבט

היא מתעסקת בזוטות

שמה לב לפירורים

לשיניים, שיערות

הכול דוחה הכול מגעיל

הכול נהיה לה די רגיל

כי למבט החדיש

קשה להיות אדיש

פתאום הוא התפצל

לאלפי ישויות

לרגליים לידיים

 לנקודות לבעיות

פתאום היא לא זוכרת

איך מחזירים את המבט

שכשרק הייתה פונה

ליבה ישר היה נחבט

היא לא מצליחה

לשמור זאת בתוכה

היא שונאת את הקיום

שלו לרגע לידה

המבט הזה בו

לא מוביל לאף שיחה

היא הבינה שגם לו

בשבילו היא מסריחה

הם שותים את הקפה

כל יום מחדש

הם שני אלפי ישויות

שחיים ללא מרגש

הוא מזיע במיטה

ואת ראשה היא מסיטה

אוכלים לחם שחור

שמלא מחיטה.

הוא עושה לה שיעול

היא מביאה ממחטה.

ועל כמה שנורא

הם רגילים כבר לשגרה.

הגוף המגעיל הישן הרקוב

הקטן המחולל המסריח הרטוב

לעולם לא יחזור, לעולם לא ישוב

להיות האחד שראתה בו חשוב