ראי, אני אומרת לה (לבמת הדיון של נורית ליברמן-תיאור הצבע לעיוור)

ראי, אני אומרת לה

ראי, אני אומרת לה

נביעות הצבע ממעמקי הלב באים הם

את מאור הנפש הרי, לא איבדת מעולם.

כשקדרות עוטפת לצד אובדן  ושכול

-שחור-

כאשר הרון עולז וניחוחות פריחת לימון

-צהוב-

כשהתקווה מרעידה סיפי הנפש

-סגול-

כשעולל טהור וזך נולד

-לבן-

איני רואה. עדיין לא. היא לי אומרת

והשתיקה בינינו עומדת.

אני, ידה אל תוך ידי אוספת

לב אל לב פועם והיא שותקת

זו חברות, זו אהבה ללא גבול וסייג, אומרת.

כשאחוות אנוש זורמת, כדם אדם

-אדום-

זה כל אשר צריכה את לדעת. השאר כלל לא חשוב בעצם.